זבובי סתיו – אירן נמירובסקי

זבובי סתיו

שני סיפורים מרכיבים את הספר הזה, שניהם משלהי תקופת השלטון הצארי ברוסיה, ותחילת המהפיכה הקומוניסטית, אי אז בשנים הראשונות של המאה הקודמת.

הסיפור הראשון – זבובי סתיו –  הוא סיפורה של טטיאנה איוונובה, האומנת במשפחת קארין, משפחה המקורבת לצאר. מפחד המאורעות וההפיכה המתקרבת, עוזבת המשפחה את האחוזה, ורק טטיאנה, שכבר אינה צעירה כלל, טטיאנה שהיתה אומנת לאבי המשפחה, ולאחריו לבניו, ששניים מהם התגייסו לצבא הקיסרי, והצעירים עזבו עם הוריהם, טטיאנה זו נשארה לשמור על האחוזה ועל הרכוש שלא ניתן לארזו בחופזה ולברוח (ואולי עוד ישובו).

טטיאנה איוונובה נקראת בסופו של דבר להצטרף אל המשפחה, ויחד עמם היא גולה לפריס, ולמרות מצבם הכלכלי המידרדר, למרות גילה המתקדם, היא מוסיפה להיות זו שמן המשרתים, מן המעמד הנמוך, הנחות יותר.

במלים מדודות, בתיאור כמעט יובשני, מצליחה נמירובסקי להעביר תיאור חי של העושר הרב, גינוני השררה הבלתי נתפסים, על סף התהום, את הנפילה, היאוש, העצב, ההסתגלות לחיים חדשים, שאינם ממש חיים, ובכל זאת..

 הסיפור השני – הארוך והמפורט יותר – הוא "פרשת קורילוב", והסיפור כולו הוא זכרונותיו של האיש שהואשם בהתנקשות בחייו של אותו קורילוב, מן השרים האחרונים בממשלה הרוסית הלבנה טרם ההפיכה.

 ליאון מ' שבמותו נמצא תיק ובו פירוט כל פרשת ההתנקשות בחייו של קורילוב, נולד לזוג הורים מהפכנים. האב נתפס והוגלה ומת, האם הצליחה לברוח לשוויץ עם ילדיה, ושם הלכה לעולמה, היא והילדים, למעט ליאון מיודענו, שהפך לילד של המהפיכה, כזה שכל חינוכו וכל ייעודו לכשיגדל להצטרף למהפכנים ולסייע בידם.

המשימה שהוטלה עליו, בבגרותו, להתנקש בחייו של קורילוב, שר החינוך בממשלת הצאר האחרון. לשם כך היה עליו להפוך לאחד מבני ביתו, להתקרב אליו, להיות חלק מחייו, עד אשר יגיע המועד להרוג את האיש המייצג את השלטון.

בפרטים ופרטי פרטים פורסת נמירובסקי את החיים בארמונו של שר ושוע, שהוא כן או לא מקורב לצאר, עם התככים בין שרים אחרים ומועמדים לשרים אחרים, עם הדי המהפיכה המתקרבת, הדיכוי האלים של המהפכנים, השררה, החנופה, המשרתים. חייו של ליאון מ' כ"רופא הבית" של השר, המיודע בכל צעדיו, בכל הקורות אותו, בכל חולשותיו וחולייו. היכולת להתקרב למי שמיועד ליהרג על ידו, להיות חלק מחייו ובו בזמן לדעת שעליו להיות מושא שנאה כל הזמן, ללא הפסקות, וגם בלי לגלות ולהתגלות.

בין שני הסיפורים העדפתי את הראשון; קורותיה של האומנת / משרתת המסורה עד בלי די למשפחה נוגעים ללב, למרות הלקוניות והשפה התמציתית.

הסיפור השני, כאמור, מפורט יותר (ואף ארוך יותר) ואיכשהו גורלו וקורותיו של המתנקש הזה, ליאון מ', במשך החודשים בהם חי תחת קורת הגג של מושא ההתנקשות, קצת פחות מושכים.

אבל, עדיין, נמירובסקי היא נמירובסקי, וכל מה שכתבה יש לו איכויות שאין להן ערוך.

ולעניין התרגום; חבל לי כי לא נמצא מתרגם קבוע לספרי נמירובסקי, כך היינו זוכים ל"נמירובסקית" מובהקת. התרגום הזה, בשוליים בלבד, נראה לי קצת פחות מוצלח מתרגומים קודמים, כמו גם ההגהה קצת פחות מוקפדת (במקום אחד נאמר "שדרות נֶבסקי" ומספר עמודים לאחריו – "שדרות נייבסקי"). גם השימוש במינוח "נפטרים" לאמו של הגיבור ולאחיו צרם מעט את אזני. אבל, באמת, בשוליים בלבד.

זבובי סתיו – אירן נמירובסקי. תרגום: חגית בת-עדה. הוצאת: כתר (224 עמודים)

(פורסם ב – 15 בינואר, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(Les Mouches D`automne & L`affaire Couriloff– Irene Nemirovsky)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *