זכרון ארוך – פרֶד ד'אגיאר

זכרון ארוך

"העתיד אינו אלא עוד עבר שממתין להתרחש." (עמ' 9)

 "לשכוח. הזכּרון הוא הכאב המנסה להקים את עצמו לתחייה." (עמ' 163)

 וַייטְצַ'פְּל, עבד שחור במטעיו של מר וייטצ'פל (ועל כן קרוי על שמו) בוירג'יניה, תחילת המאה ה- 19. זקן עד מאד שיש לו צאצאים רבים – בנות, נכדים, נינים, ובן אחד, אהוב, בנה של אשתו השניה. עבד לדוגמה, ַ וַייטְצַ'פְּל. כזה שמבין איך צריך לעבוד ואיך צריך לציית, ואיך צריך לא למרוד, ולא לברוח; כך אפשר לחיות ולהגיע לזיקנה ושיבה, כמוהו.

 ובסוף ימיו עליו להתמודד עם אסון כבד, כאב גדול ועצום ונורא, כזה שאולי ויכול להעמיד את כל הדברים שהוא מאמין בהם בסימן שאלה. כאב גדול שמבקש מרפא בשיכחה.

 "אינני רוצה לזכור. הזכרון מכאיב. כמו הבכי. אבל הוא שקט ועמוק. כשהזכרון עולה אל העור אני לא סובל שנוגעים בי. אני כואב כל כולי, עצמותי כואבות, שיני מתרופפות בחניכיים, אפי שותת דם. אל תכריחו אותי לזכור. אני שוכח בכל כוחי." (עמ' 10)

 בספר צנום, בקולות שונים, מסופר סיפורו של העבד הזה, ובזעיר אנפין סיפורה של העבדות כולה. העבדים – אלה המשלימים עם גורלם ומנסים להפיק את הטוב ביותר ממצבם, על ידי שהם מסגלים לעצמם כניעות ודרך מחשבה של אנשים שאין להם מוצא, ואלה שאינם משלימים עם גורלם, ומבקשים מפלט ממנו, מוצא כזה או אחר. סיפורם של האדונים ה"טובים" הגורסים כי יש להתייחס לעבדים כמעט כאילו היו בני אדם ממש:

 "…ריבונו של עולם. אסור לנו לתת לעסק העבדים הזה לעשות אותנו לחיות פרא. אנשים נוצרים אנחנו. אלוהים הוא שראוי שינחה אותנו במנהגנו בעבדים כדרך שעצתו מנחה אותנו בכל דבר אחר." (עמ' 45)

 ומולם אלה הגורסים כי יש להתיחס לעבדים בקשיחות, כשם שמתיחסים לשאר היצורים הקנויים המשמשים לעבודות במטעים ובבית:

 "ההנחה המונחת ביסוד קנייתם ומכירתם של אפריקנים בנויה על ציווּיים בדבר השוני שלהם מאיתנו הטובים. לא כמונו הם, פשוטו כמשמעו. אין הם מרגישים מה שאנחנו מרגישים, ואין הם מוקירים מה שאנחנו מוקירים. הֶרגלי ההתקשרוּת שלהם אינם רחוקים מאלה שרואים בשאר מיני מִקנה במטע: הקשר של הפרה לעגל היילוד שלה; הקשר של הסוסה לסייחה." (עמ' 128)

 ואף קולם של אלה שאינם יכולים בליבם להיות חלק מן המוסכמות, מן החברה השמרנית, ועליהם להעמיד פנים כאילו הם כן כאלה. וקולם של אלה הוא הנוגע ללב מכולם.

 לידיה, בתו הצעירה של מר וייטצ'פל, שאינה מצליחה להשלים עם מעמדה כנעלה על אחרים רק בגלל צבע עורם.

צ'פל, בנו האהוב של וייטצ'פל המבקש לעצמו מעט יותר מן "המגיע" לו על פי מעמדו, זכויות של אדם.

 והמשגיח, סַנדֶרס, שלא יזוז ימינה או שמאלה מן ההוראות שקבל, או שנדמה לו שקבל, מאדונו, וסופו שיהיה המקור, השליח, לכל הכאבים כולם.

 ספרון קטן וצנום, המביא סיפור עצום וכואב, עולם ומלואו, מהפך קרביים ואין בו נחמה.

ואף על פי כן – מומלץ ביותר.

 זכרון ארוך – פרֶד ד'אגיאר. תרגום (מצוין): אמציה פורת. הוצאת עם עובד, סדרת פרוזה אחרת. (163 עמודים)

(פורסם ב– 17 בספטמבר, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(The Longest Memory – Fred Daguiar)

אלה יווניה קוראת ספרים