זה היה חלק משיטה שהשתכללה עם השנים, לשבור את רוחן של הילדות במפגש הראשון. "הוא פשוט אהב אותן ככה, אומללות ובוכיות."

ועוד ציטוט: " 'תפסיקי לבכות, מטומטמת. תגידי תודה לאבא'לה.' (מכל המנהגים הדוחים.. זה היה המקומם מכולם להתיחס לעצמו בגוף שלישי כאל "אבא'לה" של הילדות.) 'תגידי תודה שזה נגמר. וזה נגמר' אמר בקול שונה. 'היורשת שלך כבר פה.'"

ככה, די בהתחלת הספר "נזרקתי" לאקטואליה.. לדיונים ולמאמרים המלומדים יותר ופחות על הדרך לשבור רוחן של קורבנות כאלה ואחרות ..

ועל היכולת המופלאה להתגבר על הרוח השבורה ועל הכאב הפיסי והנפשי – ולנצח את …  הדרקון..

למרוד במוסכמות – בצורך להכנע לגחמות ולגורל – כי כך זה מימים ימימה – פעם בשנה תועבר ילדה בין הגילאים שמונה ואחת עשרה לידי הדרקון, השוכן באי הדרקון שליד עיר האושר…
שנה שלמה תשרת הילדה את הדרקון, וביום השנה ב"חג הדרקון" תגיע ילדה חדשה בין הגילאים שמונה ואחת עשרה, וקודמתה תומת…

עד שבאה מרתה.. זו מן הציטוטים שלעיל… ורוחה נשברה כמעט לגמרי, וגופה גם הוא עבר מכאובים וצלקות.. אבל רק כמעט ..

ובבוא יום מותה, עם בוא הילדה החדשה…. חלה תפנית בסיפור ובמסורת..

בנות הדרקון שכתבה מרית בן-ישראל הוא ספק ספר אגדה לילדים, או לכל הפחות לילדים (ובעיקר ילדות) מתבגרים, ספק ספר למבוגרים (ובעיקר למבוגרות)
סיפור חניכה ומרד במסורות מדכאות, עם יותר מקורט פמיניזם ועצמאות..

ספר שהוא ראשון מטרילוגיה (על-פי ההגדרה) ואף מסתיים במקום בו יתחיל (אולי) סיפור חדש.

מומלץ

בנות הדרקון – מרית בן ישראל.  הוצאת הקיבוץ המאוחד (350עמודים)

(פורסם ב- 10.7.2007 בפורום הספרים של YNET)