עין החתול – מרגרט אטווד

 

עין_החתול(1)"האהבה מטשטשת את הראיה אבל אחרי שהיא עוברת רואים בבהירות רבה מאי-פעם. בדומה לגיאות הנסוגה, המגלה כל אשר נזרק וטבע.."

עוד ספר שנראה ככה קצת תמים ובעצם מכה בקרביים בלי אזהרה מוקדמת!

איליין היא ציירת שגדלה בטורונטו וחוזרת לשם בבגרותה לקראת תערוכה רטרוספקטיבית הנערכת לכבודה.

איליין כבר אשה במיטב שנותיה; יש לה בעל שני ושתי בנות בוגרות, ציירת מצליחה שציוריה נמכרים

ובכל זאת.. משהו בעיר ילדותה מעיר בה שדים נרדמים; שדים שחשבה שכבר אינם. בעצם, לא "חשבה".. אלא הצליחה להפכם לנשכחים, למחוקים..

אבל עכשיו היא כאן, בטורונטו והם מרימים ראש ומכריחים אותה לזכור את קיומם.
איליין חוזרת בתודעתה לימי ילדותה ונערותה, עת היתה אחת מתוך חבורת בנות, ואת האכזריות הילדית בה נתקלה שוב ושוב ושוב.. אכזריות קטנה, במחוות כמעט בלתי ניכרות – ומובן שה"מבוגרים" לא יכולים היו לראות אותן; ואסור גם לספר להם.. אסור אפילו להודות בפני האם שחשה ש"משהו לא בסדר" שהיא אכן צודקת.

העברת ביקורות על איך היא נראית, ואיך היא מדברת, ועד כמה קורדיליה (שהיא ה"מובילה" של כל הפעילויות, ועל פיה ישק כל דבר) כועסת, ואיך היא מבטאת כעסה..
ובין לבין, חפירת בור בחצר, וקבורה (זמנית, למרב המזל, אך מעוררת אימה עד מאד) של איליין בו, כמעין משחק או מבחן..
ועוד ועוד מבחנים, שכמובן, לעולם אין אפשרות להצליח בכולם..

וכך, בלא שתבין למה (אולי כי ילדים פשוט נחמדים רק כלפי מבוגרים, אבל ביניהם הם אכזריים למדי, כך היא חושבת), גדלה איליין באימה מסוימת, בחרדה תמידית, בידיעה הברורה שכל מה שתעשה יגרור אחריו תמיד איזו ענישה כמיטב הדמיון היוצר של קורדליה..

והיא – איליין – היא הקרבן האולטימטיבי, כי כשקורדליה מנסה להפעיל ילדות אחרות באותה צורה, האחרות בוכות או מתקפלות – וזה לא תענוג כל כך גדול, כמו לצפות בזו שלעולם לא תבכה, או תתלונן, רק תמשיך ותנסה לרצות.. ("תסמונת האשה המוכה" מנקרת בי חזור ונקר).

על כנפי זרם התודעה – נישא/ת הקורא/ת בין העכשיו לבין מה שהוביל אליו, והרוע הזה בועט חזור ובעוט בקרביים.

אבל אני מעדיפה את "בז וניאלה" של אטווד, אולי כי הוא רחוק יותר ומכאיב פחות.

וכהרגלי, כמה משפטים שליקטתי כאן ושם, לאורך הספר:

"לא ייחסתי שום כוונות לגברים הללו. הם היו כמו מזג האויר, לא היתה להם דעה משלהם. הם רק הטביעו אותך או היכו בך כברק והמשיכו הלאה, חסרי דעה כמו סופות שלג. או שהם היו כמו סלעים, שורה של סלעים חדים חלקלקים עם קצוות משוננים. יכולת ללכת בזהירות בין הסלעים, שומרת את צעדיך, ואם החלקת היית נופלת וחותכת את עצמך, אבל לא היה טעם להאשים את הסלעים."
(על ציור של נשים בנפילה – נשים הנופלות על גברים ונפגעות מהם)

"רכושנות מינית היא דבר בורגני, וסתם שריד מהמושגים על קדושת הרכוש הפרטי. אף אחד אינו רכושו של אף אחד אחר."
(על התשובה שלא נאמרה בקול רם לטענות הקנאה שמעולם לא הושמעו.)

וגם
"נשים צעירות זקוקות לחוסר הגינות, זו אחת ההגנות המעטות שלהן."
(נסיון להצדיק, בעיני עצמה, התנהגות שאולי לא מסכימה לה באמת)

מומלץ

בזהירות

 

עין החתול – מרגרט אטווד. תרגום: יעל אכמון (הערה: הסקירה נכתבה על התרגום הישן בהוצאת אתנחתא). הוצאת כנרת זמורה ביתן (479 עמודים)

(פורסם ב- 20.1.2008 בפורום הספרים של YENT)

(Cat's Eye – Margaret Atwood)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *