ממה להתחיל? לכל ספר יש ה"בעד" וה"נגד". אז למה לקרוא את הספר הזה, או למה לא?

נתחיל מה"בעד"

עירית לינור יודעת לכתוב, וספריה "הופכים דפים" במהירות ולרגע לא משעממים. לימים שכאלה, ימי אש ועשן, אזעקות ומקלטים (שלא תמיד ישנם) הוא בכלל ספר אידיאלי, כי לא חשוב באמת אם הפסקת באמצע משפט, תמיד אפשר לחזור ולקרוא, כאילו כלום, ואם נשכח תפקידה של איזו דמות משנה בספר, לא נורא, הוא כנראה לא באמת חשוב (התפקיד).

וכך כמה וכמה ימים של אש ותמרות עשן (שטרם נגמרו, להוותי) טיילתי לי במחוזות אחרים מוכרים / זרים במידה זו או אחרת, בעולמם הבורגני של גברת ורבורג (שאין לה שם פרטי עד סוף הספר, ומטעמי נוחות קראתי לה: "יעל"), אשה בשנות הארבעים לחייה, נשואה מזה כעשרים שנה להלל –  יזם הייטק מצליח אחרי שני אקזיטים (נדמה לי) שנמצא עכשיו בחיפוש עצמו, אם לשני בנים, אחות לעמוס, הוא והיא עורכי דין העובדים באותו משרד. פעם היתה מאוהבת בבן השכנים הכה מוצלח ויפה, ואף היה ביניהם סוג של רומן (או סטוץ מתמשך), והיה או לא היה רומן בין אמה לבין אביו של בן השכנים.

לחובביה של לינור אין זו אלא חזרה מסוג מסוים על ספריה הקודמים, כשגיבורותיה מתבגרות עמה (אם כי תמיד צעירות ממנה מעט); כולן מנהלות רומנים עם הבחורים המוצלחים מאד, אך בוחרות באלה שנראים פחות טוב, פחות "מוצלחים" לפי כל מיני קני מידה מקובלים. ובעצם, זו אולי הסיבה העיקרית של ה"נגד"; כבר היינו שם, עם הגיבורה המתוסבכת מעט, שלא מאמינה בעצמה כלל, שמנהלת (סוג של) רומן סודי עם המוצלח והמבוקש מכולם, ובוחרת בסופו של דבר, לא ברור לנו (ולגיבורה, בינינו, גם לה לא ברור)  מדוע נבחר הנבחר..

ובסופו של דבר, נשארתי עם הרבה מהומה על לא מאומה. הדפים נהפכו, הסחת הדעת קוימה במלואה, וזהו. לא נשאר דבר.

אה.. אולי המשפט החביב הזה: "… אני אומרת לך – אם היתה לי בת הייתי אומרת לה מאה פעמים ביום: אל תתחתני עם גבר זקן, הם לא שווים את העבודה. האמת – גם הצעירים לא משהו." (עמ' 289)

לחובבי עירית לינור המושבעים. כל השאר יכולים לקרוא, או לא.

גברת ורבורג – עירית לינור. הוצאת אחוזת בית. 367 עמודים

לקניה