פיטר פן חייב למות – ג'ון וֶרדוׂן

פיטר_פן_חייב_למותספר מתח כמו שספר מתח צריך להיות (או לא, עניין של השקפה). סיפור ליניארי, בלי גלישות לזמן עבר (כמעט), הטובים טובים (ודי יפים, למען האמת), הרעים רעים (ונראים לא משהו במיוחד). זהו.

דייב גרני, בלש בדימוס ממשטרת ניו יורק, מתבקש על ידי חבר אחר מן המשטרה – הארדוויק, שפרש אף הוא רק עם סוג של קלון, לסייע בידו לזכות את שמה של אלמנה שהורשעה ברציחתו של בעלה העשיר כקורח. הארדוויק מבקש, כנקמה בארגון שסילק אותו משורותיו, להצביע על כשלים בניהול החקירה שהובילו להרשעה שגויה, במשפט שלו היה מתנהל כשורה, היתה האלמנה מזוכה, לפחות מחמת הספק.

גרני, כראוי לגיבור סיפור בלשי, יוצא לחפש לא רק את כשלי החקירה והמשפט, כי אלה גלויים לגמרי כמעט, ורק עורך דין רשלני בצורה קיצונית (כמו זה שהיה לאלמנה) היה מאפשר לכל כך הרבה כשלים "לעבור", אלא גם לחפש צדק (אחרת, בשביל מה הוא גיבור?). דהיינו – אם האלמנה היא הרוצחת, או, לכל הפחות, זו שהזמינה את הרצח, כי אז גם זיכויה מפאת חקירה שנוהלה שלא כהלכה, לא תביא את הקורא/ת על סיפוקו/ה. צדק צריך להראות ולהעשות.

על הדרך נפגוש באשתו האוהבת של גרני, שמבקשת, עם פרישתם החלקית, לבסס להם חיים כפריים פשוטים, עם ערוגות ירקות וכמה תרנגולות משוטטות, עם בנו של גרני, גאון מחשבים הפותר בעיות די בקלות, עם הארדוויק, הנזכר לעיל, בלש לשעבר ששיטות החקירה הפרועות שלו הביאו לסילוקו מן המשטרה, עם האלמנה, המרצה עונשה בכלא, עם הבלש שניהל את החקירה, העלים עדויות, היטה עדים והכל כדי להרשיע, עם הבת היתומה החדשה, המתנהלת בעולם משלה, ועוד ועוד, וכמובן, הרוצח הנעלם המתגלה כרוצח סדרתי שאינו בוחל בשום הריגה של שום אדם, אם זה מפריע לו בדרכו.

הסוף, כדרכם של סיפורי מתח מן הסוג הזה, יהיה תמיד טוב, לא לפני שנפגוש את הרוע האולטימטיבי, ניתקל  בסטריאוטיפים של חיי הכפר, של שוטרים, של מנחי טלוויזיה מן הסוג הבלתי נסבל, ועוד שלל טיפוסים ססגוניים כל-אמריקאיים שכבר פגשנו בספרים וסרטים וסדרות טלוויזיה.

את הספר קשה להניח מן היד, והוא "הופך דפים" בקלות; ולוּ רק בגלל אלה – כדאי לקראו (למרות הפירכות בעלילה).

משהו מעניין שלמדתי – רוצח להשכיר הוא פשוט אדם האוהב לרצוח אנשים אחרים, ומצא דרך להתפרנס מזה (איזה כיף להתפרנס ממשהו שאת/ה אוהב/ת לעשות) והיה עוסק ברצח גם כתחביב אם לא היה מוצא מי שישלם לו.

 

ספר מצוין לימים שאי אפשר בשומפנימואופן להתרכז באיזשהו ספר (מלחמה, למשל)

 

פיטר פן חייב למות – ג'ון ורדון. תרגום: עפרה אביגד. הוצאת: כתר. עברית. 516 עמודים.

 

Peter Pan Must Die – John Verdon

 

 

לרכישה

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *