Positron – Margaret Atwood

Episode 1 – I’m Starved for Youpositron

Episode 2 – Choke Collar

Episode 3 – Erase Me

Episode 4 – The Heart Goes Last

 “Consilience = cons + resilience. do time now, buy time for our future.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 הרעיון בבסיסו הוא לשמור על חברה רגועה, שומרת חוק, שכל פרט בה מחויב לכלל.

הכל החל בתקופה קשה שבה אחוזי האבטלה עלו, ובעיקר בגילאים הנמוכים יחסית של שנות העשרים עד השלושים; המשבר הכלכלי הוליד פשיעה, הפשיעה הולידה צורך בעוד ועוד בתי כלא, והבעיות לא נפתרו אלא רק הלכו והחריפו. כך נוצרה החברה החדשה (האטוודית החדשה, יש לומר) שבה כולם לוקחים חלק, ומשום כך כולם מחוייבים לשמירה על החוק ובעיקר על הסדר.

 ““Positron,” which technically means the antimatter counterpart of the electron, but few would know that. As a word it just sounded very, well, positive.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 פוזיטרון הוא מין בית כלא שכזה, אבל לא שהשערים נסגרים אחריך לתקופה מסוימת (או לתמיד) כענישה על משהו רע שביצעת, אלא כחלק מתוכנית מיוחדת – Consilience – מין תוכנית הגנה שכזו, שבה חלק מן הזמן אתה נמצא בבית הכלא כאסיר, ובחלק השני אתה מן האזרחים החופשיים. חודש בפנים, חודש בחוץ.

 “And if every citizen were either a guard or a prisoner, the result would be full employment: half would be prisoners, the other half would be engaged in the business of tending the prisoners, in some way or other. Since it was unrealistic to expect certified criminality from fifty percent of the population, the fair thing would be to take turns(I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 החיים בתוך הקהילה הסגורה הבטיחו לחבריה שקט ובטחון; שוב לא היו מאויימים על ידי אבטלה, פשע (מאורגן ובלתי מאורגן), רעב, מחסור. הקהילה נתנה שקט וקיבלה בתמורה את חירותם של אזרחיה. יכולים היו התושבים לבחור את הכלים למטבח, ובאלה ימים לכסח את הדשא (בחודשים בהם שהו בביתם ולא בכלא, כמובן). המוזיקה, לעומת זאת, תכניות הטלוויזיה, מקום העבודה, כל אלה נבחרו על ידי הנהלת הקהילה בקפידה. בשום אופן לא הושמעה מוזיקה רועשת או תכניות טלוויזיה עתירות פשע. הכל כדי לשמור את החיים על מי מנוחות.

אנשים שנכנסו לחיות בתוך הקהילה הסגורה וויתרו על חייהם הקודמים, על קשריהם עם משפחותיהם וחבריהם מן הצד השני ואפילו על שמותיהם (וקיבלו חדשים בתמורה), על החירויות הקטנות והגדולות בחיים. על הזכות לבחור. כולם הפכו לחלקים מועילים לחברה.

 “Rather than scavenging food from dumpsters and festering in some deserted condo crawling with black mold or crouching in a stench-filled trailer dumped in a nothingland where you’d spend the nights beating off feral dead-eyed teenagers armed with crowbars and broken bottles who were ready to murder you for a handful of cigarette butts, you’d have gainful employment, three wholesome meals a day, a lawn to tend, a hedge to trim, the assurance that you were contributing to the general good, and a toilet that flushed. In a word, or rather three words: A Meaningful Life.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 “Everyone in Consilience would have, in effect, two lives: prisoners one month, guards or whatever’s needed the next. Everyone would have an assigned Alternate.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 “…to avoid overexcitement, there would be no pornography or undue violence, and no rock or hip-hop. There would, however, be no limitation on string quartets, Bing Crosby, Doris Day, the Mills Brothers, or show tunes from vintage Hollywood musicals.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 “It felt safe to be caged in…” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 בפרק הראשון –  זוג: סטן ושרמיין, זוג כמעט בורגני מן הפרברים. אין להם ילדים. יש להם בית מסודר, מדשאה מכוסחת (בזכות סטן) מצעים מגוהצים ומטבח מבהיק (בזכות שרמיין). יש להם ארבעה ארונות גדולים במרתף, בארבעה צבעים שונים, אחד לו, אחד לה, ושניים לזוג המחליף המגיעים באחד בכל חודש שני, עת סטן ושרמיין חוזרים לכלא.

סטן מוצא פתק חבוי באחת הפינות – מן האשה האחרת – יסמין – לבעלה – מקס, ובו דברי תשוקה חתומים במתווה שפתיים משוחות בשפתון ורוד בוהק.

והחל מאותו רגע, אין הוא מוצא מנוחה לעצמו, והוא רוצה אשה כזו, כמו יסמין, רוטטת מתשוקה, לא כמו שרמיין שמעשה האהבה איתה רוגע כמו החיים עצמם.

והחיים הופכים למלאי הפתעות.

החלקים הבאים – אפיזודות שתיים עד ארבע מלווים את הזוג לאחר שחייהם הופרו והופרעו, בתפניות מוזרות ומפחידות לעתים.

על הברירה בין חיים בטוחים שאין בהם בחירה ואי אפשר לוותר עליהם, לבין אי הביטחון שבחוץ, בחיים ה"אמיתיים". אטווד שוב משתעשעת / מזהירה מחברה עתידנית שבה החיים הופכים לממושטרים יותר ויותר, והקירות הולכים וסוגרים.

ואטווד, כמו אטווד טווה סיפור מרתק ומעורר מחשבה.

 "First there are the town walls, like an outside shell; then, inside the walls, Consilience, like the soft white part of an egg. And inside Consilience is Positron Prison, the core, the heart, the meaning of it all."(The Heart Goes Last – Positron: Episode 4)

 

מומלץ מומלץ מומלץ

Positron – Margaret Atwood

 

נקרא בפורמט דיגיטלי, באנגלית

לרכישה באתר אמאזון

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *