יש משהו משעשע עד מוזר, אולי אפילו מפחיד (אם ממש רוצים) בהקשרים שהחיים עושים עם הספרים שאנחנו קוראים, בעיקר אם ההקשר מתעורר ממש בזמן הקריאה או בסמוך לה.

כך, עת קראתי את הספר הזה הוא עליך שודרה בטלוויזיה כתבת תחקיר של המקור על אורלי אינס וניצב אחר ניצב, ושאר אנשי משטרה בכירים, נקראים לחקירות שעניינן הטרדה מינית, תקיפה מינית ושאר אירועים שעניינם אלימות בעלת אופי מיני כלפי נשים.

ובמרחק של פחות משבועיים מקריאת הספר, אני עתידה הערב להאזין ל"טירתו של כחול הזקן", המשמש כעין מוטו לספר.

את הספר ההוא קראתי בעקבות המלצה ב"הארץ ספרים", כך אף לזה הנוכחי.

עם המעברים המאושרים נפגשתי לראשונה ב"הארץ ספרים" בהמלצה של חן שטרס ששכנעה אותי שבהחלט כדאי.

ובהחלט כדאי.

השנה היא 2026, רמת הגולן עומדת להיות מוחזרת לסורים, במסגרת הסכמים בינלאומיים שנועדו לאפשר שליטה מסודרת יותר על אנשים; וזאת לדעת – בשנת 2026 רוב האנשים נעקבים יומם ולילה לא כדי לחדור לחייהם, אלא למען הסדר הטוב. יש מזל"טים זעירים המרחפים באוויר ומצלמים, יש הקלטות של קטעי שיחה בטלפון, כל תנועה ומיקום מנוטרים והכל נשמר במאגר מידע עצום, שהגישה אליו מוגבלת (כמובן), ויכולים להישלף על פי הצורך, אם מתעורר כזה.

אלא שישנם לא מעט אנשים שאינם משתמשים, למשל, בטלפונים סלולאריים, שחיים בשולי החברה, במקומות נידחים יחסים (רמת הגולן, ערב הפינוי, למשל) – "המנותקים", ואחריהם קשה עד בלתי אפשרי לעקוב. הם אינם טורחים לתקן את המזל"טים המתקלקלים בתחומם, משתמשים בטלפונים נייחים, אם בכלל, ונעלמים מרשת המידע תדיר. אנשים כאלה מהווים סכנה מסויימת לסדר הטוב, שכן קשה יהיה לאתרם ולאתר מידע הקשור לעברם, אם יש צורך, במקרה שמתעורר כזה.

אשה צעירה ובלתי מזוהה נמצאת מחוסרת הכרה בשדה מוקשים, ברמת הגולן. המוקשים, כידוע, לא ממופים, מה גם שלא מעט מהם נסחפו עם הגשמים ברבות השנים, וקשה יהיה לחלצה משם; רק התושבים המקומיים המכירים כל משעול יכולים להוציאה משם.

אחר כך נמצא מגדל פרחים ברמת הגולן ירוי בביתו; התאבדות כנראה, אבל לא לגמרי ברור.

החקירה מופקדת בידי מיטלמן, בלש משטרה, רווק (אבל בסוג של זוגיות שטרם דווחה באופן רשמי לאוגרי המידע), רגע לפני ההערכה הרבע-שנתית, המבוססת על מדדים הנמשכים ממאגר המידע, כשכל שעליו לעשות, ורצוי שיעשה הוא לסכם את כל הידוע מתוך מאגר המידע, לחתום את החקירה, ולהמשיך הלאה (וגם לקבל את הניקוד שיוקלד למאגר המידע). אלא שמיטלמן מתעקש לחקור "בשטח" (עניין לא כל כך מקובל כאשר כל המידע נמצא במאגר המידע) משום שהאזור – רמת הגולן – לא ממש מכוסה, ומשום שיש לו תחושה שכך יימצא לו מידע חיוני.

וישנם גיבורים וגיבורות משנה נוספים בספר הזה: מכוון פסנתרים מהולל המאבד את שמיעתו לאט לאט; המתגורר באמסטרדם ולו אוסף תקליטים (כן, ויניל) שעטיפותיהם חתומות על ידי גדולי הפסנתרנים בעבר ובהווה; ישנה יעל – מדענית החוקרת תנועתן של ציפורים בטבע (איך הן יודעות לצאת ולחזור, בדור שונה לגמרי, מאוחר הרבה יותר, לאותו המקום בדיוק?). ישנה לורה, בתו הבכורה של מגדל הפרחים, שיש לה חבר, עובד זר, שהועסק בפרוייקט תעלת הימים ב'. הפרוייקט מושבת, בגלל ענייני תקציב, והאתר שומם.

כל אלה על סיפוריהם הנפרדים כמעט לחלוטין, מתלכדים אט-אט אל תוך הסיפור המרכזי, אל תוך אי הסדר הנוצר בתוך הסדר, ומעיב עליו.

את המעברים המאושרים קראתי את התאבך אבק כבד וסופות חול שטפו את המדינה כולה. ממש כמתואר בספר (הנה, שוב, קישור בין הספר הנקרא למציאות החיים):

".. השמים היו אפורים-מתכתיים. מדי פעם, ליד הבניינים הגבוהים יותר, הורגש משב רוח קל.." (עמ' 215)

(מקור: Ynet – 8.2.15)

וכולם מחכים לסופה הגדולה שתנקה את האוויר:

"מיטלמן הביט מחלונות המרפסת וראה כיצה החול והאבק שהימתרו מאתר הבנייה של היכל התרבות מתמזגים באובך שהחל להתפזר…" (עמ' 216)

כן, שוב נפגשו החיים עם הספר שבדיוק בקריאה; וכשהוא הסתיים הגיעה כבר הסופה הגדולה, ממש כמו בספר ושיקעה את האבק.

ספרים שמועד התרחשותם בעתיד, יכולים שיהיו בהם טכנולוגיות לא מוכרות, יצורים שאינם מן הפלאנטה המוכרת, גבולות שאינם מוכרים, יבשות שנעלמו או צפו ועלו מחדש, כיד הדמיון הטובה על הסופר/ת, או שהם יכולים להשען על טכנולוגיות קיימות ועל העולם המוכר; טרבאי בחר באפשרות השניה. העולם שהוא מציג (בעוד עשור וקצת) אינו שונה בהרבה מעולמנו אנו; הטכנולוגיות מתקדמות מעט יותר, המישטור והסדר והיעילות מרובים יותר, יש אפילו הסכם להחזרת הגולן (אם כי לא מסיבות פוליטיות מדיניות, אלא מסיבות פרקטיות: צמצום הגבולות יאפשר פיקוח הדוק יותר!). וזהו, בערך. אפשר היה, אולי, להרשות לדמיון להשתולל קצת יותר, באשר לתנאים שמסביב לסיפור.

וגם עניין טכני קטן: כאשר פורצת הסופה הגדולה, מתישהו ישנה נפילת מתח כללית וכל האורות סביב כבים. אף-על-פי-כן מצליחה אחת הגיבורות להפעיל מכשירים שונים בביתה. מוזר (גנרטור לא הוזכר כלל).

אבל חוץ מאלה – הספר מרתק, סוחף, ומומלץ בהחלט.

המעברים המאושרים – דוד טרבאי. הוצאת כתר. 278 עמודים

לרכישה