השלישי – ישי שריד

השלישי"הדברים שאספר לכם עכשיו הם אמת לאמתה, כולם צרובים בתוך ראשי. הלוואי שיימצא מי מבני עמי שיקרא אותם באחד הימים." (עמ' 13)

ירושלים – תקופת בית שלישי.  הכותב – יהונתן, בנו הצעיר של המלך יהועז, המלך והכהן  הגדול שקומם את עם ישראל מן האובדן שהומט עליו, מן הפצצות שניתכו על ערי החוף והשמידו אותן לגמרי. יהועז שפעם היה חילוני, עד שנגלה אליו אלוהים, וידע את ייעודו, ומשהושמדו ערי החוף ידע לעלות לירושלים, לקבץ את שארית בני ישראל, לבנות מהם צבא, לבנות להם מדינה.

לבנות להם את בית המקדש.

"הפצצה הראשונה נפלה על העיר חיפה ומחקה אותה, והבעירה את בתי הזיקוק שהתלקחו ככדור אש עד לפאתי צפון. השנייה נחתה על תל אביב שתי דקות אחר כך, מאה מטר מבניין המטה הכללי,..

העמלקים השתוללו משמחה, יום חגם הגדול הגיע. הם חסמו את הכבישים ורצחו יהודים שעברו בדרכים בסכינים ובפטישים ובידיים חשופות.. האידוי הכה בערי החוף כמכת ברק והן הפכו באחת לאודים עשנים.  בהרים היה הטבח רטוב וחם ועקוב מדם." (עמ' 37)

שלושה בנים ובת אחת היו ליהועז – יואב, שר הצבא הנועז, יפעת, כוכבת תכניות הטלוויזיה (הכשרה, מוכוונת המטרה), בת ישראל יפה להלל, המלאה בעצות טובות, היא ובעלה הממלאים כל יום את מסך הטלוויזיה בתכניות של איכות חיים וחיים בכלל, יואל – המכהן בקודש, עוזרו ושליחו של הכוהן הגדול, ויהונתן, הכותב. יהונתן הנמצא בזמן הכתיבה בשבי האויב העמלקי, וכל שנשאר לו הוא לכתוב, כדי שנדע, אלה שנשארו, מה היה.

"כאשר הסיר אבי את המסגדים מעל ההר – חמישה עשר ימים לאחר שאייד עמלק את ערי החוף – הורה על ביצוע חפירות מקיפות כדי למצוא את הארון במעמקיו. הצבא הביא ציוד משוכלל שפותח בימי מלחמת המנהרות, ומקץ יומיים בלבד התגלתה צללית הארון בבטן ההר. .. כך מצא אבא את ארון הברית ואת הלוחות שבתוכו, וניתן תוקף אלוהי להקמת הבית השלישי." (עמ' 31)

וכך נבנתה מלכות ישראל השלישית, ובה רק יהודים, כי כל העמלקים גורשו או נכחדו, וכך הומלך יהועז למלך. מלכתחילה לא נועד יהועז להיות כהן גדול, אלא רעו כאח לו הרב יגאל צרויה. הרב צרויה פסק הלכות והיה גדול בתורה, והילל ושיבח והוכיח את גדולתו של העם היהודי על פני כל העמים האחרים, והתיר דמם של גויים, משום שגויים הם.

"כך כתב הרב יגאל צרויה בספר 'טבעו של ישראל':.. כאשר מחליט אדם מישראל לסכן את עצמו ולהסתער לתוך אש הקרב, או להיכנס חמוש בנשק לתוך כפר של עמלקים רוצחים, והוא מוכן להקריב את עצמו אבל גם לגבות מחיר בנפש מהאויב, לשחרר את הנצרה ולסחוט את ההדק ללא מורא של מוסר מזויף, הוא מתחבר לניצוץ האלוהי ואל נקודת הקודש שבתוכו. לכן אל לנו להתיירא מהמלחמה, ואל לנו להתיירא מהנקמה, כי ברגע הנקמה, כאשר נשקנו פורק את מטענו על האויב והוא חם ורוטט בידינו, אנו משתחררים מקליפות השכל ועושים את המעשה הטבעי והחופשי שמחבר אותנו לעצמיותינו ולמקור הבריאה" (עמ' 143)

"הרב צרויה כתב כי טוב שבגויים יכול במקרה הטוב לא לקלקל, ואילו כל יהודי מסוגל לתקן את העולם, למרק ממנו את הרוע, לאסוף את ניצוצות הקדושה שהתפזרו בזמן שבירת הכלים. לשם כך עלינו לבנות את המקדש, ולשים עלינו מלך, ולחדש את הסנהדרין ואת הכהונה. כה אמר הרב צרויה." (עמ' 208)

אלא שהרב צרויה נפל חלל באחת ממלחמות הקודש, ויהועז התמנה לכהן גדול במקומו. וגם למלך נתמנה משום שמלוכה צריכה מלך, ויהועז הכי מתאים.

מלך עז וגיבור ונורא, שהקים את בית המקדש השלישי, וחידש את הלכות בית המקדש והקרבת הקורבנות. הקים לו ארמון ושיכן בו את משפחתו, משפחת המלוכה. וחידש ימיהם של עם ישראל כקדם. כולם כולם חזרו בתשובה, אלה שהיו צריכים, כמובן, כי היו כאלה שהשתייכו לגוף האמוני מימים ימימה, ומשום שגרו באזור ההר, נשארו בחיים.

"בעורפו של כל יהודי, תחת העור בין השכמות, טבוע שבב זיהוי ממוחשב. טרם מלאה לתינוק שנה, חייבים הוריו להביאו לטקס הטבעת השבב. .. בעזרת השבב קל לזהות מסתננים ואפשר לשמור על טהרת העם והארץ. " (עמ' 34)

ומשקמה מלכות ישראל השלישית, ומשקם בית המקדש, ומשהושמדו כל העמלקים בתחומי מלכות ישראל, קם גם העולם כולו נגד מלכות ישראל.

מלכות ישראל התמימה, הטהורה, שאנשיה שבו אל הפשטות, אל עבודה האדמה, אל האמונה השלמה באלוהים ובגדולתו של העם היהודי.

והמלך, והסנהדרין, כדי להחזיק את האמונה הזו, תיחזקו את האויב באופן שוטף; יצאו מדי פעם למלחמות, הטלוויזיה (הכשרה, היהודית) מלאה תמונות נצחון, ומצביאים מהוללים, ושוב תמונות של מצדה, ושל גטו ורשה (להזכיר כי רק בכח יהודי יוכל העם היהודי להתקיים).

"פעם היתה לנו תל אביב שעמדה מול הקדושה של ירושלים. אבא שנא אותה, הוא תיעב את השחצנות שלה ואת ההפקרות ואת תאוות הבצע. אבל אני דווקא שמחתי שהיא קיימת – מזיעה, רוגשת, עיר של בני אדם. אחרי שנחרבה נשארו רק עם ההרים. וההרים קשים. בהרים צריך אלוהים וצריך מלך." (עמ' 204)

 

יש לפעמים ספרים שזמן קריאתם, באופן מפתיע, מתקשר עם החיים עצמם. בימים האלה, סוף יולי ותחילת אוגוסט, שנת 2015, מלאה הארץ מאבקים ושנאה גלויה, כנגד כל הזר וכל השונה. שנאה גלויה בשם הדת, אנשים המפרשים את הכתוב בתורה כהלכות על פיהן יש לפעול, ואנשים הפועלים כך.

ישי שריד, מתכתב עם האמונה הדתית היוקדת, עם ה"משוכנעות" בעליונותם של יהודים על הגויים הערלים. ואם נוסיף לכך את הרצאתו של רינו צרור, ששמעתי אך לפני שבוע, הריבונות השלישית איבדה שליטה, כי אז אפשר לומר שהחיים מזמנים לי ספרים במועדים מאד מיוחדים ומעניינים.

(משהו דומה, אגב, קרה לי כשקראתי את המעברים המאושרים של דוד טרבאי, וגם עם הספר הזה הוא עליךָ של קלייר קנדל. אבל זה כבר עניין אחר).

 

העולם האפוקליפטי שמצייר שריד, מעולם לא נראה קרוב כל כך ומפחיד כל כך.

הרבה חומר למחשבה.

 

מרתק, מומלץ לגמרי (או: עזבו כל מה שאתם עושים, ורוצו להצטייד בספר הזה, ואף לקראו בזמן הקרוב.)

 

השלישי – ישי שריד. הוצאת עם עובד. 259 עמודים.

 

לרכישה

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *