סונטת קרויצר – לב ניקולייביץ' טולסטוי

סונטת קרויצרטוב, נו, זה הרי לא חדש, הספר הזה, בכלל לא. ומה פתאום נזכרת דווקא עכשיו? אחרי כל כך הרבה שנים. ובכלל – הרי נכתבו עליו כבר כל כך הרבה מלים והוצמדו לו כל כך הרבה משמעויות.

אז – כן, הגעתי אליו רק עכשיו, כי ככה יצא; על הקינדל הוא נמצא כבר מזמן, אבל היה צריך להמצא הזמן הנכון לקראו, וכשיוצאים לחופשה, הקינדל מחליף את כל הספרים הכבדים יותר או פחות, וככה יצא – שרק עכשיו קראתיו. אבל התייחסות אליו, לטולסטוי בכלל, קראתי כבר לפני זמן רב, אצל אנדריאה דבורקין, בספרה משגל, התייחסות שדחתה לא מעט את קריאתי בספר הזה.

אבל הזמן, כאמור, הגיע.

איש אחד נוסע ברכבת ומולו מתיישב איש אחר ומספר לו איך רצח את אשתו (וזוכה בסופו של דבר מרצח, משום שהשופטים קבלו את טענתו כי קינא לה). רצח אותה מתוך קנאה. סיפורו נפרש על פני שנות בחרותו, עת התהולל, נישואיו לאשה תמה וברה (כי כך נכון וצריך) סלידתו מן התשוקה אליה ואל נשים אחרות ובכלל, עד שנדמה לו שיש או יכול להיות משהו בינה לבין איש עמו היא מנגנת את סונטת קרויצר:
"עיניך הרואות: שני אנשים עוסקים באומנות האצילה מכל, במוסיקה; לשם כך נדרשת מידה ידועה של קרב, ואין בקרבה הזאת שום דבר מגונה, רק בעל טיפש וקנאי יכול לראות כאן משהו בלתי רצוי."

(המורה שלי לפיתוח קול אמרה לי פעם שאנשים שעושים מוזיקה ביחד הופכים למשפחה או כמעט משפחה, משום שהמוזיקה כשהיא זורמת בתוכם מקרבת אותם עד מאד. ואף נתקלתי בקנאה המופנית כלפי מי שעוסקים יחד במוזיקה על ידי מי שנמצאים מחוץ לה, ומביטים פנימה).

הוא מקנא והקנאה מטריפה את דעתו. ואז, דבר לא חשוב עוד.

ומכל הספר הזה, נובלה בעצם על פי אורכו, אספתי לי בעיקר פנינים שהן חסרות גיל כמעט, וחלקן נכונות ויפות לימינו אלה (בעיקר כשאנו דנים בכזה להט בזכויות האשה על גופה).
אלה הדברים שאספתי; אין צורך לומר שכדאי עד מאד לקרוא:

"הרי הפריצות איננה משהו גופני – שום הוללות גופנית עדיין איננה פריצות; אלא הפריצות, הפריצות האמיתית, היא דווקא ההשתחררות מכל יחס מוסרי אל האשה שאיתה אתה בא במגע גופני."

"אילו אחוז אחד מן המאמצים המושקעים בריפוי העגבת היה מושקע בעקירת הפריצות משורש, כבר מזמן לא היה אפילו זכר לעגבת. אבל המאמצים מבוזבזים לא על עקירת הפריצות משורש, אלא על עידודה, על הבטחת הבטיחות של הפריצות."

"הזנאי יכול להתנזר, להיאבק; אבל יחס פשוט, בהיר וטהור, לאשה, שדומה ליחס של אח לאחותו, כבר לא יהיה לו לעולם. "

"תחילה הצהירו האבירים שהם מעריצים את האשה (כן, מעריצים אותה, ובכל זאת רואים אותה כמכשיר של הנאה), ואילו היום מצהירים שנותנים לאשה כבוד. קמים כדי שהיא תשב, מרימים לה ממחטות; אחרים מכירים בזכויותיה לכל המשרות האפשריות, להשתתפות במערכות השלטון וכו'. ככה עושים כולם, אבל ההשקפה עליה נשארת. היא – מכשיר להנאה, הגוף שלה – אמצעי להנאה. והיא יודעת זאת."

"הלא העבדות של האשה היא בכך שאנשים רוצים לנצל אותה ככלי של הנאה, ורואים בזה מעשה טוב מאוד. הנה כך משחררים את האשה, מעניקים לה כל מיני זכויות שוות לזכויות הגבר, אבל בה בעת מוסיפים לראות בה כלי של הנאה, ומחנכים אותה בהתאם לכך מילדוּת, וגם באמצעות דעת הקהל. וכך היא נשארת אותה שפחה שפלה ומושחתת, וגם הגבר נשאר אותו בעל-עבדים מושחת."

"לאנשים אומללים עדיפים המגורים בעיר. בעיר האדם יכול לגור מאה שנה בלי לתפוס שכבר מזמן הוא מת ונרקב. אין זמן לברר את המצב עם עצמך, הכל מלא. עסקים, הקשרים החברתיים, הבריאות, האמנויות, הבריאות של הילדים, החינוך שלכם. פעם צריך לאחר אנשים אלה ואלה, ופעם לנסוע לבקר אנשים אלה ואלה; פעם צריך לראות שחקנית זו או זו, ולשמוע זמר זה או זה. הלוא בכל רגע נמצאת בעיר לפחות אישיות מפורסמת אחת שבשום פנים אי אפשר להחמיץ אותה, ולפעמים נמצאות אפילו שתיים-שלוש בו זמנית. פעם אתה צריך לטפל בבריאותך, פעם בבריאות של הילדים; ופעם עליך לדאוג לענייני מורים, מטפלות, אומנות; ועדיין חייך ריקים ומרוקנים. .."

 

סונטת קרויצר – ל.נ. טולסטוי. תרגום: פטר קריקסונוב. הוצאת: הקיבוץ המאוחד הספריה החדשה. 130 עמודים

Крейцерова соната – Лев Никола́евич Толсто́й

 

לרכישה (בדפוס ובדיגיטלי)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *