"מאחורי כל דלת בכל רחוב רגיל, בכל בקתה בכל כפר רגיל בכוכב הלכת הזה, הבינוני בגודלו, המסתובב סביב מאור זניח בחשיבותו, מסתתרים אוצרות כאלה..

ובכל זאת ההתבוננות מבעד לזכוכית, עמומה ככל שתהיה.. זה היה המניע שמאחורי המאמץ הזה; וזה כל מה שקיוויתי שהוא יניב. אפשר ששני האנשים האלה שאהבתי ושאהבו אותי לא היו חפצים.. . לחייהם היתה חשיבות מכרעת בעיני, הם עדיין מנחים אותי; אני רוצה להתוות אותם נאמנה." (עמ' 444)

אל ויקראם סת התוודעתי, אי אז בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, עת פורסמה המלצה נלהבת במוסף הספרים של "הארץ" (לצערי, לא מצאתי קישור), נדמה לי שכתבה מיכאל הנדלזלץ, לספר – "שידוך הולם". ספר – בעצם שני כרכים עבי כרס – המספרים את סיפורה של צעירה הודית התרה אחר חתן ראוי, ועל הדרך נפרשו לעיני הקוראת (אני) נופיה של הודו ושגרת חייהם של אנשים ממעמד בינוני גבוה.

ספר כה מרתק שקראתיו, על כמעט 1600 עמודיו פעמיים.

אחר כך קראתי גם את "מוזיקה שקולה" של אותו סופר, ושוב אהבתי עד מאד.

אחר כך יצא לאור הספר חיֶי שניים משלו וב"הארץ" ספרים התפרסמה ביקורת נלהבת, אז מובן שקניתי; קניתי והנחתי על מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא (המכונה גם "מדף הספרים שליד המטה" כי פעם היה לי אכן מדף גדול דיו, ולא כל כך הרבה ספרים; מאז עברתי דירה, ועוד דירה, מדף שכזה אין לי יותר, ספרים, לעומת זאת, רבו עוד ועוד). הנחתי והססתי. אולי משום שהפעם מדובר על סיפור אמיתי, מהחיים, זכרונות של אנשים שחיו פעם, אולי משום שתמיד מגיעים ספרים חדשים יותר.

עד שחברה אחת, חובבת ספרים (ומוזיקה) כמוני, אמרה לי שאני "מוכרחה" לקרוא. אז חיכיתי, עוד שנה בערך, ובסופו של דבר לקחתי אותו, ודחיתי חדשים יותר וישנים יותר. בכל זאת – ויקראם סת.

סת מספר את סיפורם הלא-יאמן, הרגיל כל כך, של דודו ודודתו – שאנטי והני סת; הוא רופא שיניים שהיגר מהודו, היא יהודיה שברחה מגרמניה, משאירה אחריה את כל משפחתה. לא יאמן – משום שויקראם סת מצליח להפוך אותו לכזה. רגיל כל כך, כי, כאמור במובאה שבתחילת סקירה זו – מאחורי כל דלת מסתתר סיפור; אילו רק נמצא מי שיספר אותו.

".. ביקשתי ממנו להתבונן בידַי, והוא אמר:'אתה תיסע לחו"ל אבל לא במסלול הרגיל, לא תצליח במה שבכוונתך לעשות, ותלך למלחמה, ותיפצע בראשך, ואחרי המלחמה הודו תזכה לעצמאות.' .. ואז עלה על דעתי שחמש משש הנבואות שלו כבר התגשמו. .. פחות משלוש שנים אחר כך,.. הודו באמת נעשתה מדינה חופשית." (עמ' 70)

שאנטי סת, בן למשפחה הודית ששהתה זמן מה באנגליה וחזרה להודו, החליט לנסוע ללמוד רפואת שיניים באירופה, כשהברירות שעמדו לפניו הן צרפת או גרמניה. לאחר שניסה לחיות בצרפת החליט לעבור לגרמניה, שם שכר חדר בדירה של אלמנה ושתי בנותיה. שתי הבנות צירפו אותו לקבוצה של צעירים ויחד בילו שעות רבות וערבים שלמים. אחר כך עבר לאנגליה.

בזמן כלשהו יצא להלחם במלחמת העולם השניה, נפצע ואיבד את ידו הימנית. למרות זאת ובעזרת ידידו, רופא שיניים אף הוא, הצליח לחזור למקצועו, ואף פתח פרקטיקה מצליחה ומוצלחת.

".. מתוקף החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני.. הורשה מישלינג להתחתן רק עם מישלינג מדרגה ראשונה – ואז היה מעמדו נשאר ללא שינוי – או עם יהודייה, מקרה שבו היה מסווג מחדש כיהודי. ..

מישלינג מדרגה שנייה (אדם שבעורקיו זורם רבע דם יהודי: מי שאחד מסביו היה יהודי) לא הורשה להתחתן אפילו עם מישלינג אחר מדרגה שנייה, רק עם 'ארי' מלא כדי לבער מתוכו כל שריד לדם יהודי. עם זאת, מישלינג מדרגה ראשונה.. היה רשאי לשאת אישה ארית מלאה רק בתנאי שיקבל היתר מיוחד לכך. ..

על היהודים נאסר להתחתן עם מישלינגים מדרגה שנייה או עם 'גרמנים'. נישואיהם של אלה מהם .. שכבר היו נשואים לבני זוג גרמנים סווגו כ'מיוחסים' או 'לא מיוחסים'…אם החבר היה גרמני, הנישואים – עם ילדים או בלעדיהם – סווגו כמיוחסים, אלא אם כן חונך אחד הילדים כיהודי.. אם .. היתה האישה גרמנייה, נחשבו הנישואים למיוחסים רק במקרה שלבני הזוג היו ילדים והם לא כיהודים. .." (עמ' 243)

הני, אחת משתי הנערות בביתן התגורר, הצליחה להגיע לאנגליה רגע לפני המלחמה. מצאה שם עבודה, ומתישהו, לאחר המלחמה, לאחר שהיו חברים זמן רב, לאחר "לחץ" מסוים מחברים משותפים, נישאו. הני איבדה את כל משפחתה, למעט אחיה הצעיר שהיגר לדרום אמריקה. הני היתה נערה יהודיה.

ויקראם סת נסע אף הוא ללמוד מחוץ להודו, באנגליה, ושהה תקופה ארוכה מאד בבית דודו ודודתו שהיו חשוכי ילדים, כך שהיה חשוב להם, במשך תקופה מסוימת, כבן.

לאחר פרסום ספרו "שידוך הולם" החל, בעצת אמו לאסוף חומר לכתיבת הספר על דודו ודודתו. דודתו כבר לא היתה בין החיים, והחומרים התבססו בעיקר על מכתבים ומסמכים של הדוד ושיחות עמו, שכן עם מותה של הני בחר שאנטי להשמיד את כל התצלומים וכל המסמכים הקשורים אליה, כדי שלא להזכר בה על כל צעד ושעל. כל כך כאב את מותה.

באחד הימים התגלתה מזוודה בעליית הגג, ובה העתקי מכתבים בין הני לבין חבריה בגרמניה, בתקופה שלאחר המלחמה; מכתבים אלה היוו את הבסיס לכתיבת חלקה של הני בספר.

".. הני נוטה לחשיבה מופשט ושיפוטית, ופחות מזה להתמוגגות מדברים אלה או אחרים, בייחוס אם היו לנחלת העבר.  .. היא היתה אדם מציאותי והשלימה עם הגורל כפיסת חיים שחלפה ונותרה מאחור. מה הטעם, היתה אומרת, לנסות להיזכר בעבר ולגאול מהשכחה את מה שממילא אי אפשר לגאול, אם כל ממה שנותר לך הוא ריקנות וכאב שאי אפשר לשאת?" (עמ' 271 – 272)

וכך – דרך סיפור חייהם של שני אנשים, שניים שבמקרה נפגשו, וחיו חיים שלמים יחד, ומשום הזמן שבו חיו, ודרך הפריזמה הפרטית שלהם, נפרש לעיני הקורא/ת עולם שלם בתקופה מסוימת, הרת תהפוכות, הרת גורל.

שני אנשים, שאלמלא היה אחיינם בן-ביתם סופר שכתיבתו כה משובחת, כי אז היה הסיפור נשכח, ועתה זכו לחיי נצח, ויחד איתם קרוביהם וידידיהם, שהיה להם חלק בחייהם.

 "אלוהים ברא את האדם, אבל האדם היה בודד, אז אלוהים ברא את האישה. מאז לא אלוהים ולא האדם מאושרים.." (מדבריו של שאנטי, בערוב ימיו.) (עמ' 397)

כל אדם יש לו סיפור, צריך רק שיהיה מי שיספר אותו. ויקראם סת כתב ספר יפהפה, עצוב ומופנם, פנורמי מן הצד האחר, על חייהם של שני אנשים; סיפור שכדאי עד מאד לקרוא.

חיֵי שניים – ויקראם סת. תרגום: דינה מרקום. הוצאת זמורה ביתן. 447 עמודים

Two Lives – Vikram Seth

לרכישה