ההתערבות – אורנה לנדאו

haitarvut_frontהרי לכם ציטוט שהקדים כבר כמה וכמה סקירות שלי, ובכל פעם אני מוצאת אותו מתאים לעוד ספר שקראתי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו.." (טולסטוי, אנה קארנינה)..

וגם כאן – משפחה מאושרת למדי, או כך נדמה, זוג שיש להם כל מה שהם צריכים, פחות או יותר, פרנסה טובה, עיסוקים שהם אוהבים, ובעיקר: האחד את השניה. הרבה שנים הם יחד, עשרים לערך. בנם כבר בגר ועזב את הבית, והם יחד. מכירים, אוהבים, חברים, רגילים זה לזו וזו לזה, אולי רגילים מדי.

אולי השגרה וה"רגילות" הזו, שבה הכל צפוי וכבר אין רשות בכלל ואין צורך בשום רשות, פתאום, משום מקום, משפט אידיוטי אחד (באמת אידיוטי) הופך את חייהם על פיהם.

יואב ומיה נשואים, כאמור, עשרים שנים, ויום אחד, ביום ההולדת ה- 45 של מיה, בארוחת ערב לא-יותר-מדי-רומנטית (קפה-קפה), כששניהם כבר היו שתויים מעט (כי גם בקפה קפה אפשר למצוא יין סביר), אמר לה יואב כי עכשיו כשהיא בת 45 הוא בטוח שהיא לא תעזוב אותו לעולם; אולי הטון שבו נאמרו הדברים, אולי השינויים האלה שעוברים על נשים (וגברים) וגם על מיה, בשנות הארבעים לחייהן, הגילוי המאוחר שהעור אינו מתוח וגמיש כמו פעם, הקילוגרמים הנוספים, גם אם הם מעטים, הקמטים או לפחות החריצים שאינם עוזבים; אולי ההרגשה שעוטפת לפעמים, בשעות מסוימות או בימים מסוימים, התהייה – מה, זהו? זה כל מה שיש לחיים להציע לי? ואיפה כל החלומות שהיו לי פעם?  ואולי כל אלה יחד חברו אצל מיה לתגובה המתריסה, הנעלבת "למה אתה כל כך בטוח?" (עמ' 8)

ובמקום לחזור בו מיד מכל מה שאמר, ולהתנצל, ולהגיד שברור לו לגמרי שאשה נפלאה שכמותה תמיד תוכל למצוא מישהו שיאהב אותה, ואיזה בר מזל הוא בעצמו, שהיא זוגתו, ואולי מתוך איזה רצון נסתר לקנטר, אמר לה "בגלל שאת יודעת שבחיים לא תמצאי מישהו אחר." (עמ' 8)

"הוא לא התכוון לכלום. היא ידעה זאת בוודאות, ובכל זאת איזו צינה אחזה בה, ולרגע או שניים לבה קפא בקרבה, והיא לא יכלה לנשום. ומה אם הוא צודק? ומה אם עכישו היא אינה אלא  שבויה שלו, גרוטאה עלובה, כלי אין חפץ בו…" (עמ' 10)

וזה כבר מעליב ממש. גם אם לא התכוון באמת להעליב, גם אם סתם "נפלט" לו. ומכאן התגלגלו הדברים, והפכו לכדור שלג שתפח וגדל, לאיום ברור וממשי, לסכנה ברורה ומיידית על כל מה שיש להם; כדי לבדוק האם אכן יוכלו למצוא בני זוג אחרים, החליטו על פרידה לנסיון. לשלושה חודשים. והרי יכולים היו להרשם, כל אחד בנפרד לאתר היכרויות זה או אחר, ולראות מי מקבל פניות. יכולים היו אפילו להרחיק מעט ולצאת לדייט או שניים, רק כדי לראות לאן דברים יכולים להוביל. אבל לא. הם בחרו בפרידה לנסיון. לשלושה חודשים. שלושה חודשים בהם לא ייצרו קשר איש עם רעייתו, אלא במקרי חירום בלבד, שלושה חודשים בהם יחיו בנפרד ויוכלו להפגש ולנסות קשרים חדשים, התנסויות חדשות, חוויות שאין הם מרשים לעצמם לחוות בתוך חיי הנישואין, הגשמת פנטזיות נסתרות.. הכל אפשרי.

שלושה תנאים יש להתערבות ביניהם:

"1. הם ישמרו הכל בסוד.

2. חברים ובני משפחה הם מחוץ לתחום.

3. הם לא מחפשים אהבה. יש להם כבר אהבה. האם אוהבים אחד את השני. (עמ' 26)

ומכאן התגלגלו הדברים, ומכאן נפתחו האפשרויות, ועם פתיחת השערים ופריצת הסכרים, יצא יואב מן הבית עם כמה חפצים ובגדים, ונכנסו הקנאה והחשדות והחששות. כי למה להם, באמת למה להם? ומה אם הוא ימצא מישהי אחרת, ולא ירצה לחזור? ומה אם היא תמצא? ואם יחזרו אחרי שלושת החודשים, האם יחזרו להיות מה שהיו קודם, לפני שהניחו לסימני השאלה להכנס לחייהם?

שאלות "מהחיים". בחירות שעשינו בהיותנו צעירות וצעירים, המקצוע שבחרנו, בני ובנות הזוג שבחרנו, זהו? זה מה שיש? אין יותר אלטרנטיבות? ואם יש, האם תהיינה טובות יותר? ואולי הבחירה שלנו היתה הנכונה? ואולי לא? ואיך נדע?

והרי אלה החיים עצמם, לא ניסוי כלים, לא טיוטה.

ואם נעשה ניסוי בחיים האלה שיש לנו, מה יקרה להם אחר כך?

ספר מרתק בהחלט, הופך דפים, ומעורר מחשבה.

מומלץ בהחלט.

ההתערבות – אורנה לנדאו. הוצאת: זמורה ביתן. 287 עמודים

לרכישה

לרכישה דיגיטלית

אלה יווניה קוראת ספרים