כל מה שלא סיפרתי – סלסט אינג

כל-מה-שלא-סיפרתי-כריכה-קדמית"לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת. 1977, שלושה במאי, שש וחצי בבוקר, ואף אחד עדיין לא יודע כלום, מלבד העובדה הפשוטה הזאת: לידיה מאחרת לארוחת הבוקר." *

כך זה נפתח. לידיה מתה. לידיה, בתם של מרילין וג'יימס לי, ההבטחה הגדולה להגשמת כל השאיפות של אמה, כל מה שלא הספיקה, כי החברה, כי הסביבה, כי החיים.. לידיה מתה.

בהתחלה יבררו, יחפשו, יזעיקו את המשטרה. אחר כך ימצאו את גופתה בקרקעית האגם שבעיירה. האגם בו ניסה אביה ללמדה לשחות, כדי שתהיה קצת כמוהו.. אבל היא היתה עסוקה בלהגשים חלומות של אמה, ולא היה בה עוד מקום לחלומות של מישהו אחר.

אחר כך ינסו להבין מה קרה, ואיך קרה, ודרך חייהם תנסה הקוראת, וינסה הקורא להבין – איך זה שנערה, רק בת שש עשרה, נעלמת כך פתאום. מתה כך פתאום.

מרילין וג'יימס נפגשו באוניברסיטה. היא הגיעה לשם מלאת תקוות. תלמידה מצטיינת במדעים מדוייקים, עם שאיפה ללמוד רפואה. ג'יימס, יליד ארה"ב ממוצא סיני, רצה תמיד להשתלב, להיות אמריקאי יותר מכל האמריקאים, למד ולימד הסטוריה אמריקאית.

ונפגשו, והתאהבו. הריון בלתי מתוכנן הוביל לחתונה, למורת רוחה של אמה של מרילין (האב מזמן לא היה בתמונה), ולדחיית התוכניות להפוך לרופאה.

נסיבות החיים הובילו אותם לעיירה קטנה, לאוניברסיטה מקומית; הוא מרצה, היא עקרת בית. כמו שאמא שלה תכננה עבורה. כמו שאף פעם לא רצתה להיות.

ובעיירה קטנה, כמו בעיירה קטנה, כל מי שאינו תואם את הדגם המקומי, מיד בולט בשטח. כך ג'יימס, כך ילדיו, שתווי פניהם מאירים את שונותם. כך השכנה, אם יחידנית ורופאה בעצמה, שבנה, ג'ק, הלומד בכתה אחת עם ניית לי, הבן הבכור, נראה תמיד מוזנח משהו.

לידיה אמורה היתה להגשים את כל החלומות של אמה, ולהפוך לרופאה בעצמה. המתנות שקבלה מאמה, בין בימי הולדת או בחגים, היו תמיד ספרים שאמורים היו להרחיב את השכלתה, את ידיעותיה, להרוות צמאון לדעת, שנדמה היה לאמה שיש לה. הילדים האחרים – ניית והאנה גדלו בצלן של אותן שאיפות, בצלה של האחות המוצלחת, המצטיינת, שיום אחד תהיה רופאה.

כמו שאמא שלה לא הצליחה להיות.

"מה הופך דבר ליקר? כשמאבדים אותו ואז מוצאים." *

בספר אחר שקראתי לא מזמן, "ואם היו אומרים לך" , נזכרתי בלידתם של ילדי, ואיך ייחלתי רק לבריאותם ולהיותם אנשים טובים, בני אדם. הבטחתי לעצמי (וגם קיימתי) כי לעולם לא אדרוש מהם להגשים את חלומותי. קיוויתי למענם שיצליחו להגשים את חלומותיהם.

על ציפיות (מוגזמות?) מילדים, על זרוּת ומחירה, על דעות קדומות. על היכולות, לעתים, להתגבר מעט ולהמשיך הלאה, או להשאר בתוך הכעס והאבל. על החלטות שגויות, על חוסר תקשורת בין הורים לילדים, כזה שיכול להיות לעתים הרסני. על השתיקה, בין בני זוג, בין אחים, בין הורים לילדיהם. על כל אלה הספר הזה, הכתוב כה נפלא. מרתק וכואב.

"בדברים מסויימים הם לא ידונו לעולם." *

מומלץ.

כל מה שלא סיפרתי – סלסט אינג. תרגום: נעה שביט. הוצאת: תמיר הוצאה לאור. 277 עמודים

Everything I Never Told you – Celeste NG

לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי

* הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל-כן לא מצויינים מספרי העמודים.

אלה יווניה קוראת ספרים