הרוחות של בלפסט – סטיוארט נוויל

%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%9c%d7%a4%d7%a1%d7%98"אתה יכול לבחור לאן אתה משתייך ולאן לא. אבל מה קורה אם המקום אליו אתה כבר לא משתייך הוא המקום היחיד שנשאר?" *

ג'רי פיגאן הרג תריסר אנשים, כולל אשה אחת ותינוקה. ג'רי פיגאן היה חיל במחתרת האירית בבלפסט, צעיר קשוח, שפילס דרכו בין הקשוחים האחרים בדרך האפשרית היחידה – בכח. עד שקבלו אותו. עד שבטחו בו. אחר כך היה צריך להיות חלק מן המחתרת האירית, אז הוא היה. הבריטים כלאו אותו לשתים עשרה שנים, עד שהגיע הסכם יום הששי הטוב, ואפשר היה לשחרר את כל האסירים.

וכמו כל לוחמי החופש, שיש הקוראים להם טרוריסטים, תלוי מאיזה צד מסתכלים – מן הצד הכובש או הצד הנכבש – משנגמר הסכסוך, והצדדים לחצו ידיים, גם אם היו חשדניים עדיין, הפך כל מי שפעם נחשד טרוריסט לאיש מכובד בקהילתו, כזה שלכל מקום שיגיע, ולא משנה מה יעשה, יכובד על ידי הנוכחים. כזה שכשיִכּון השלטון העצמי (או משהו דומה) יזכה להכרה והוקרה, ואפילו למשרה כלשהי, משום שהוא מ"אנשינו".

השלום אולי הגיע, או הפסקת האש לפחות, והסכמים נוספים הולכים ונחתמים, אבל ג'רי פיגאן שרצח שנים עשר אנשים, כולל אם ותינוקה הקטן, בפצצה שהונחה בחנותו של קצב אחד, והיתה אמורה להתפוצץ אחרי השהיה של חמש דקות, אך התפוצצה כמעט מיד, והרגה חמישה אנשים, כולל האם ותינוקה, והקצב, ועוד שניים; ג'רי פיגאן שרצח נער שנחשד במשהו, ומקום קבורתו לא נודע, ועוד חיילים בריטיים ואנשים אחרים, תמיד בשליחותו של מישהו אחר, תמיד מסיים את העבודה המלוכלכת של מישהו אחר; ג'רי פיגאן לא מצא מנוח.

למרות הכבוד שרחשו לו אנשים אחרים, למרות המשרה הנוחה, שבעצם היתה כרוכה בעיקר בקבלת משכורת לא רעה ובעשיית שרותים קטנים על פי בקשת הפוליטיקאי הממנה, למרות כל אלה, ג'רי פיגאן לא מצא מנוח. תדיר ראה סביבו, בכל שעה ושעה, ביום או בלילה, את רוחותיהם של האנשים שהרג, והם מוחשיים והם דורשים מנוחה, והם דורשים שישלם על מעשיו, ויינחם עליהם.

ואין לו מנוחה.

גם האלכוהול שהוא מערה לתוכו ערב ערב, ממש כמו אביו לפניו, שהיה שתיין והשתייה הרגה אותו כשג'רי היה נער, ולכן נאלץ לפלס דרכו אל בין הנערים הקשוחים, מבלי שתהיה לו הגנה של אב, גם האלכוהול אינו משכיח ממנו את מעשיו, ואת מעשי שולחיו.

ברקע הפוליטיקאים הקטנים והגדולים, אלה שעשו קריירה על גב הלוחמים, אלה שבלונדון, הצריכים לשמור על ההסכמים, ולדאוג שהפוליטיקאים בבלפסט לא יחרגו יותר מדי מן הקו הנכון והישר. חשבונות עבר שלא נפתרו, חשבונות חדשים הנפתחים, וג'רי פיגאן אינו מוצא מנוח.

מנוחה נכונה תבוא לו רק אם יענה לדרישותיהם של רוחות הרפאים הסובבות אותו: לבוא חשבון עם שולחיו בכל אחד ואחד מן המקרים, עם הבריון המקומי, עם הפוליטיקאי הקטן, ועוד ועוד.

ספר מהפך דפים ומהפך קרביים לעתים; מעורר מחשבה.

ולא לוותר על אחרית הדבר מאירת העיניים.

מומלץ

הרוחות של בלפסט – סטיוארט נוויל  תרגום: שי סנדיק. הוצאת: סנדיק תמיר. 429 עמודים.

אחרית דבר: ד"ר גיא ביינר

The Ghosts of Belfast – Stuart Neville

* הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל-כן לא מצויינים מספרי העמודים.

 

 לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי

אלה יווניה קוראת ספרים