המוות והפינגווין – אנדריי קורקוב

המוות והפינגווין "… או שאין בעולם אנשים ישרים, חשב  ויקטור, או שהם מתים בלי לעורר מהומה ואף אחד לא כותב להם הספדים. קו המחשבה הזה נראה לו נכון. אם מישהו זוכה להספד, פירוש הדבר שהוא השיג משהו בעולם הזה, המשיך ויקטור להרהר, ואם הוא השיג משהו פירושו שנאבק למען מטרה. במאבק קשה להישאר טהור וישר, וחוץ מזה, היום כולם נאבקים על ערכים חומריים. אידיאליסטים מטורפים הם זן שכבר עבר מן העולם. נשארו רק פרגמטיקנים מטורפים…"

 נשמע מוכר קצת, לא? כאילו שנכתב עלינו אולי?

 אז זהו שלא…

 ויקטור, סופר שאין לו יותר מדי עבודה, מקבל הצעה שקשה לסרב לה מעורך עיתון אחד – להכין מעין "תיק חבצלת" הספדים לאנשים שיום אחד ימותו וצריך שיהיה הספד מוכן; ויקטור יקבל חומר רקע על כל אדם, ויכתוב הספדים מרהיבים על כל אחד מן האנשים.  תמורת כתיבת ההספדים הללו, שיפורסמו אם וכאשר, יקבל ויקטור משכורת יפה, ופרנסתו תהא מובטחת.

 ויקטור איש בודד למדי, שחברו היחיד הינו הפינגווין מישה ש"הגיע לביתו של ויקטור לפי שנה, בסתיו, כשגן החיות מסר את החיות הרעבות לכל מי שהיה מסוגל לכלכלן . ויקטור נסע לשם וחזר עם 'פינגווין קיסרי'. זה היה שבוע אחרי שחברתו עזבה אותו. הוא סבל מבדידות. אבל מישה הביא איתו אל בדידותו שלו, וכעת פשוט התקיימו שתי הבדידויות הללו זו לצד זו במין תלות הדדית יותר מאשר בידידות."

 והוא כותב הספדים, איקסים בלשונו, על אנשים חיים, ומשום כך ההספדים לא מתפרסמים ואין הוא זוכה לראות את דבריו על גבי דפוס.  והוא מתוסכל; קצת.

עד שהראשון מת. ואחריו עוד אחד ועוד אחד. והוא יכול לעלעל בעיתון ולמצוא פתאום את הספדיו מתפרסמים האחד אחרי השני.

ואין הוא מבין בדיוק, ואין הוא יכול לשאול. רק לתהות.

".. ארץ משונה, חיים משונים שהאדם כבר לא מבקש להתחקות אחר משמעותם, די לו שישרוד.."

 ילדה המופקדת בידיו, ואשה שהוא לוקח כדי שתסייע בטיפול בה, וההופכת למעין בת זוג שלו, שלמרות שאינו אוהבה הריהי מספקת לו איזה חום מסוים, שתיהן נעשות למשפחה שלו, יחד עם הפינגווין.. ועדיין חייו נראים תלושים והזויים במידה מסויימת.

 ספר מצחיק-עצוב, פילוסופי קצת, סאטירי, סוריאליסטי – על איש מוזר עצוב-מצחיק עם פילוסופית חיים מעניינת:

 "העבר דוגל בתאריכים. חיי האדם מורכבים מתאריכים שנותנים לחיים את קצבם, את תחושת ההדרגתיות, כאילו ממרומי התאריך הבא תמיד אפשר להשקיף מטה ולראות את כל מה שכבר קרה: עבר בהיר ומובן, מחולק למשבצות של אירועים, עובדות ומגמות."

 מומלץ !

המוות והפינגווין – אנדריי קורקוב. תרגום: פיודור מקרוב. הוצאת: כנרת (224 עמודים)

(פורסם ב- 1.6.2008 בפורום הספרים של YNET)

(Смерть постороннего – Андрій Юрійович Курков)

אלה יווניה קוראת ספרים