יש משהו מעט בעייתי בקריאת ספר מתח, אחרי שכבר ראית את הסרט; את כבר יודעת מי הרוצח, מה מניעיו, כבר אי אפשר להטעות אותך בחשודים עיקריים או מיידיים. גם ההיפך הוא הנכון: לראות סרט מתח אחרי שקראת את הספר עליו הוא מבוסס, כשאת כבר יודעת מה עומד לקרות, נוטל לא מעט מן ההנאה הנלווית לתעלומות אלה או אחרות.

ובכל זאת, בחרתי לקרוא את הספר. הגעתי אליו בדרכים עקלקלות מעט, בין השאר משום שעל כריכת ספר אחר שאהבתי מאד – "הנערה הכי בת מזל בעולם" – הופיע המשפט: "אהבתם את הבחורה על הרכבת? צפוי לכם מפגש עם גיבורה בלתי נשכחת". ובכן – לידיעת אנשי ההוצאה: "הנערה הכי בת מזל בעולם" לא זקוקה ל"בחורה על הרכבת"; היא הרבה יותר ממנה. היא בלתי נשכחת באמת. לאחר זמן יימוגו רייצ'ל ואנה ומייגן וטום וסקוט בערפילי השכחה; הם לא באמת חשובים. ג'סיקה נול תשאר לתמיד (או לפחות להרבה זמן).

רייצ'ל היא הבחורה על הרכבת; בכל יום היא נוסעת ללונדון בבוקר וחוזרת בערב, ובדרך היא צופה בבתים שבוויטני, הבתים הקרובים למסילה, מקום שם מאיטה הרכבת (ענייני תחזוקה), ובעיקר בשני בתים. האחד בו מתגורר זוג שנראים לה מאד מאוהבים, והיא מדמיינת את שמותיהם וסיפור חייהם, ואת השיחות שהם ודאי מנהלים ביניהם. חיים ממש כמו שהיו יכולים להיות לה. רק כמה בתים בהמשך הרחוב.

וזה הבית השני שהיא צופה בו. מדי יום. הבית שפעם היה שלה. ופעם גם לה היה בעל, ובית, וחלומות על ילדים ואהבה וזוגיות וחברוּת. אבל זה נגמר. בגללה. כי היא החלה לשתות, והיתה מאבדת את זכרונה לעתים, ורק מה שטום סיפר לה, עזר לה לשחזר מה קרה באותן תקופות של בלק-אאוט. עכשיו הבית הזה של טום ואנה, אשתו החדשה, זאת שאתה ניהל רומן בזמן שהיה נשוי לרייצ'ל. עכשיו יש להם, לאנה ולו, ילדה קטנה. לרייצ'ל אין ילדים. לא הצליח להם.

"שום דבר לא מעניין הורים חוץ מאשר הילדים שלהם. הם מרכז היקום; הם הדבר היחיד שחשוב באמת. אף אחד אחר לא חשוב, לא הסבל של מישהו אחר ולא האושר שלו, שום דבר לא אמיתי." (עמ' 80 – 81)

יום אחד, בנסיעתה ברכבת רואה רייצ'ל את מושא קנאתה, האשה מן הבית השכן, זה שאת חיי האהבה והזוגיות שלה אהבה לדמיין ולספר לעצמה בפרטי פרטים, עם גבר אחר, לא בעלה.

אחר כך האשה הזו נעלמת. לא ידוע אם ברחה, או שקרה לה משהו רע. ורייצ'ל מוכרחה לדעת. מוכרחה להתערב.

מכאן מתפתח הסיפור, הסיפור שכל דמות מספרת לעצמה, המפגש בין הסיפורים, התעלומה – תעלומת ההעלמות. חקירות המשטרה. צווי הרחקה. אמת ושקרים.

מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו מספרים לעצמנו או סיפרו לנו על עצמנו.

אלמלא ראיתי את הסרט מן הסתם הייתי נהנית יותר. וגם אתן ואתם – אם ראיתם את הסרט, זה בהחלט מספיק.

הבחורה על הרכבת – פולה הוקינס. תרגום: הדסה הנדלר. הוצאת: כתר. 312 עמודים

The Girl on the Train – Paula Hawkins

לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי (לא, אין לקינדל)