והכלה סגרה את הדלת – רונית מטלון

"הכלה הצעירה, שהסתגרה בשתיקה מוחלטת בחדר השינה בבית הוריה במשך יותר מחמש שעות, הודיעה לבסוף מה שהודיעה וחזרה שלוש פעמים על הצהרתה המדהימה מבעד לדלת המוגפת, שארבעה זוגות אוזנייםה יו כרויים אליה בחרדה ובמסירות אין קץ. 'לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת,' שבה וקראה הכלה בקול שטוח, כמעט משועמם, שבקע מבבעד לדלת רחוק ונמוג כל כך, כמו אדי ריח אחרונים של תרסיס ניקוי." (עמ' 7)

ככה, בלי הסברים. סגרה את הדלת והדבר היחיד שאמרה, וחזרה ואמרה, כמו לחש השבעה או לחש קסמים "לא מתחתנת". ועכשיו מה?

כולם בשלבים שונים של הכנות לקראת החתונה שאמורה להערך הערב, עוד מעט צריך לצאת לצילומים, באתר שהכלה בחרה, בגינת לוינסקי, כשהפליטים אמורים לשמש לה תפאורה. אמה כבר לבושה באופן חלקי, וגם החתן המיועד כבר מתכונן, ותיכף יגיעו הוריו. ומאין נפלה עליו פתאום ההודעה הזו?

והרי היא זו שרצתה כבר להתחתן.

אבל היא סגורה בחדר, ואינה עונה לאיש, גם לא לחתן, לאם, לבן הדוד, לסבתא, שהיא קצת "לא אתנו", לא שומעת כל כך טוב, לא מגיבה תמיד לעניין.

ועוד מעט יתחילו להגיע האורחים, ובעל האולם כבר מתקשר לוודא שאכן הם מגיעים עוד מעט.

והיא סגורה בחדר. לא מדברת. לא פותחת. מה זה היה לה? אולי היא כבר לא אוהבת. אולי קבלה "רגליים קרות" (ובינינו, מי מאתנו שצעדה אי-פעם לחופה, בברכיים רועדות עד נמסות, לא עברה בראשה המחשבה ש"זהו? עכשיו זה לתמיד? ואולי עוד אפשר להתחרט?" גם אם היינו כל כך מאושרות..)

ואיך אפשר כך לבטל ברגע האחרון? האם באמת לא תצא מן החדר?

ובתוך שעות ההמתנה הארוכות לחרטה המבוששת לבוא, לחזרה מן הסירוב, בתוך כל אלה מתגלגלים ומתגלים סיפורי האנשים המקיפים אותה, זרם התודעה שלהם, הזכרונות, המחשבות.

ואין הסבר.

 

בנובלה קצרה ומדויקת, פורשת מטלון את סיפורה של משפחה אחת, לא לגמרי מן המרכז, סיפור עצור ומעט עצוב.

ומשהו על הקנקן; יש לה להוצאת "כתר" סדרת נובלות היוצאות בכריכה קשה, עם סימניה התפורה לכריכה, כמו פעם, בילדותנו. וספר שכזה מיד מזמין לקריאה. ובצדק גמור.

מומלץ

 

והכלה סגרה את הדלת – רונית מטלון. הוצאת: כתר. 130 עמודים

לרכישה

לרכישה דיגיטלית

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *