בנדיט – איתמר אורלב

"המוח ממהר לסדר את המציאות מחדש כך שמה שנראה לא ייאמן נראה כעבור רגע מובן מאליו, אבל לפעמים אפשר לעכב אותו, לנסות לשמר עוד קצת את התחושה המיוחדת של הרגע שלפני., (עמ' 112 – 113)

סיפור מסע. ולא סתם סיפור מסע, כזה המתחיל במקום אחד ומסתיים במקום אחר, ובדרך נוספות תובנות אלה ואחרות לגיבורים, ויש במסע הרפתקאות מהרפתקאות שונות, והוא אלגוריה לחיים, אלא סיפור מסע אל העבר. מסע שהחיים שיהיו אחריו ישאו עמם לא רק את חוויות המסע אלא גם את העובדות שנתגלו לגיבור במהלך המסע, עובדות על עצמו ועל עברו, ועל עברו של אביו.

כי זה הסיפור – המסע לגילוי האב.

טאדק שנישואיו מתפרקים וילדו היחיד מתרחק ממנו, מתוקף הנסיבות, בעקבות שיחה עם אמו מחליט לנסוע לפולין, לפגוש את אביו, שעתה כבר נמצא בבית אבות, וזו עתידה להיות, כך נראה פגישתם האחרונה. פגישה אחרי שנים רבות שלא התראו. מאז היה בן שתים עשרה, עת עזב עם אמו ואחיו את פולין שלא על מנת לחזור.

והקשר ניתק.

ועתה, בעקבות שיחה עם אמו, ולאחריה עם אחותו, שהיגרה מכאן, אולי כי מהגרים לעולם לא יהיו להם באמת שורשים במקום אחד, ותמיד יחושו שלא במקום, תמיד יחפשו להם מקום שבו ירגישו בבית, כך גם אחותו השניה ואחיו, עתה מחליט טאדק לנסוע לפגוש את אביו. אין הוא יודע מה יפגוש, והזכרונות מאביו רחוקים רחוקים. שהיה איש אלים, שהיה חוזר שיכור כמעט מדי ערב, אם בכלל חזר, והיו מקווים שלא יחזור, כי אם חזר היה מכה אותם, ואת האם, או את השכנים. אם רק נדמה לו שפגעו בו, או בכבודו.

עד שעזבו, ועברו לארץ רחוקה. הוא לא בא בעקבותיהם. ככל שהיה ידוע להם, החליט להשאר שם ולא לבוא עמם.

גם בארץ לא היו חייהם סוגים בשושנים. אשה עם ארבעה ילדים מתבגרים, שאין להם דמות אב להתלות בה, והפרנסה לא תמיד מובטחת. אבל הסתדרו. כמו כולם הסתדרו. והאב נשאר שם.

עכשיו, כשהבית שהקים לעצמו מתפרק, פונה טאדק לחפש את הבית שהיה לו פעם, גם אם הדחיק זכרונות משם, גם אם חלומות מ"שם" מבעתים אותו בלילות. בית שהוא מושג יותר משהוא בית באמת, משום שהבית ההוא איננו כבר, ובעצם לא היה זה בית אחד, אלא בתים רבים שהם עברו אליהם, לפי הפרנסה, או כדי לברוח מן האב לאיזה זמן.

כשהוא מגיע לורשה ולבית האבות בו נמצא אביו, הוא פוגש איש זקן, זקן מאד, וחלש למדי. שעדיין מתחיל את יומו, ומעביר את רובו סביב בקבוק וודקה, אחד או יותר. בעצם, עוד לפני שהוא מגיע לבית האבות הוא דוחה את נסיעתו לשם עוד קצת ועוד קצת, כאילו מפחד מן המפגש.

וכשהם נפגשים סוף סוף, צפים ועולים משקעי העבר, כי אי אפשר באמת לשכוח, רק להדחיק ולקבור מתחת חיי היומיום, אבל העבר הוא זה שמעצב אותנו. אבל לא רק עברם המשותף עולה בשיחות ביניהם, ואחר כך במסעם אל הכפר, בו חיה אחותו של האב, בו חיו פעם טאדק ואחיו עם הסבתא, במשך תקופה מסוימת, בעת שלא היתה ברירה אלא לחיות שם. גם עברו של האב, לפני שפגש באם, העבר שעיצב אותו, שהפך אותו למה שהיה, האיש שראה מוות פעמים רבות מספור, החל מילדותו, ובהמשך במחנה ריכוז גרמני (כפרטיזן פולני), מי שגרם למותם של אחרים, גם כאן כפרטיזן פולני, ולאחר מכן. איש שהחיים חיספסו את עורו ואת נשמתו, עד שהפך להיות איש אלים ושתיין.

ובמסע הזה, שמסיבות ביורוקרטיות שונות התארך עד שהגיעו לכפר, ובדרך עברו בתחנות מתחנות שונות מחייו של האב, פוגש טאדק את אביו שלא הכיר, ודרכו את עצמו שהוא יכול אולי להבין קצת יותר.

ואולי, אולי, למצוא חמלה וסליחה, ואולי לחמוק מביעותי הלילה, ואולי לתקן.

הספר זכה בפרס ספיר לספרי ביכורים לשנת 2015, ובצדק רב זכה. מומלץ בהחלט.

בנדיט – איתמר אורלב. הוצאת: עם עובד. 425 עמודים

לרכישה

לרכישה דיגיטלית (אין לקינדל!)

אלה יווניה קוראת ספרים