דומה שהסיפור סביב כתיבת הספר הזה מעניין ומרתק לא פחות מן הספר עצמו; פוקנר, כך על פי הכתוב על העטיפה האחורית של הספר, ביקש להתקרב עוד קצת אל המאהבת שלו, אולי תאות להפרד מבעלה ולהינשא לו, וכתב את הספר לבתה, וויקטוריה. הוא כתב את הספר בעותק יחיד, וכרך ידנית, והעניק לוויקטוריה ליום הולדתה השמיני. אחר כך הוציא ממש באותה צורה את הספר בכמה העתקים כדי לתתם כמתנות לילדי חברים.

הזכויות על הספר הוענקו לוויקטוריה, שהיא היא מושא הכתיבה בכלל.

הספר עצמו הינו מעין פנטזיה לילדים של תחילת המאה ה- 20, סיפור מסע פלאי מעט, אחר עץ המשאלות. ילדת יום ההולדת, דולצי, מתעוררת בבוקר יום הולדתה ומגלה ליד מיטתה ילד ג'ינג'י הלוקח אותה ואת אותה ואת אומנתה, יחד עם ילדי השכנים למסע חיפוש אחר עץ המשאלות.

כל משאלה המובעת על ידי מי מהנוסעים מתגשמת מיד, אך איש אינו יכול ליהנות מן המשאלה למעט המבקש/ת עצמו/ה.

בדרך יפגשו דמויות שונות ומשונות, וסוג של אירוניה וביקורת חברתית סמויה שורה על הספר.

הספר, נכתב לילדה בת שמונה, כאמור, ולמרות הכתוב על גב הספר, נראה לי כי לא יעבור את משוכת הקריאה למבוגרים. ולילדים – הרי הוא מיועד למיטיבי קרוא, לא משום אורכו (הוא קצר למדי) ולא משום שפתו הגבוהה (היא לא), אלא שילדים בני זמננו, שעולמם מלא בגירויים מגירויים שונים (בעיקר דיגיטליים למיניהם), יזדקקו לעולם דמיון רחב עד מאד, וכזה יש רק למיטיבי קרוא ביותר.

ואף-על-פי-כן, קראו אותו לילדיכם הצעירים לפני השינה, או הניחו להם לקראו בעצמם (אם הם כבר שולטים באמנות הקריאה), כי הוא קסום ויקח אותם אל עולמות אחרים.

ומחמאות מכל הלב על ה"קנקן" – איוריה של ענבל אבן ועיצוב העטיפה של יעל רשף שובי לב ויפים להפליא.

עץ המשאלות – ויליאם פוקנר. תרגום: יהודה ויזן. הוצאת: רימונים. 52 עמודים

The Wishing Tree – William Faulkner

לרכישה בפורמט רגיל ואלקטרוני (גם לקינדל)