את הספר הזה קניתי לא כל כך מזמן באחת מחנויות הספרים. קניתי כי כל כך הרבה המליצו עליו, והיה איזה הייפ מסביבו, ואמרו שהוא מצחיק. היו כאלה שכתבו כי זה היה לעתים מביך, עת פרצו בצחוק רם בפומבי. ואני הלא זקוקה, לעתים, לספר שממש יצחיק אותי.

אבל זה לא הספר הזה. לעתים עלה בדל חיוך על שפתותי, אבל בסך הכל הספר הזה די עצוב, אם מסתכלות על התמונה המלאה, וקוראות בין השורות.

ולא שהספר מעמיק במיוחד, הו לא! אין כמעט קלישאה שלא נזכרת בו, בעניינן של נשים רווקות / גרושות ובעניינים של יחסים בין המינים. למען האמת ההגדרה היותר מדויקת תהיה "ריק"; הספר הוא במשקל נוצה, ולא מותיר אחריו סימנים כלל.

מצד שני הוא נקרא בשטף, ונגמר בתוך יומיים, כך שהוא בהחלט כתוב טוב.

אשה אחת, שיש לה שני ילדים בגיל ההתבגרות, ובעל אחד שמודיע לה יום אחד שהוא עוזב אותה כי מצא אהבה חדשה. זה לא באמת צריך להפתיע אותה, כי הם בעיקר חיים האחד ליד השניה, תוך ניהול הבית. חיי הנישואין כקלישאה.

בכלל – נדמה היה לה שהוא לעולם לא יעז לעשות שום דבר שיפר את שיווי המשקל ביניהם, משום שנדמה לה שהוא מפחד ממנה. אבל, מסתבר שכל כך התרחקו, עד שלא יכולה היתה אפילו לנחש שיש לו מישהי חדשה, לא כל שכן, שהוא עוזב את הבית. והחדשה היא ההיפך הגמור ממנה; במקום שהגיבורה מתהדרת בבגדי מעצבים מן המעלה הראשונה, רק מרשימת הבגדים (ומחיריהם המשוערים) אפשר לפרנס בית יתומים שלם במשך שנה, והחדשה – לובשת בגדים מחנויות יד שניה. החדשה גם אורגנית כזאת, המנהלת מין משק אוטרקי שיש בו ירקות המושקים במים מטוהרים, וכל הממבו-ג'מבו הכרוך בכך.

ואם נתעכב רגע על הבגדים הללו, שהיא משקיעה בהם לא רק ממון רב אלא גם תשומת לב מרובה, יש להם ארון מיוחד, והם עטופים כדי שלא להפגע, ויש לה אפילו כמה מהם המרוכזים יחד, כדי שאם תהיה שריפה, תוכל להציל אותם ראשונים. אם נתעכב עליהם רגע, נגיע לתובנה (קלישאה!) ש – ".. אף גבר לא יודע מה את לובשת, וזה גם לא מעניין אותו. נשים קונות בגדים כי זה נותן להן ביטחון עצמי ועושה להן מצב רוח טוב. כי הן מרגישות עשירות, מעודכנות ובעלות טעם משובח. כך אני יודעת מי האשה שמולי, מה סגנון החיים שלה, אם יש לה כסף, טעם, האם היא מעודכנת וכמה התאמצה. .." (עמ' 146)

גיבורתנו נזרקת באחת לעולם הפנויים פנויות, שפעם עזבה ועכשיו עליה להתוודע אליו מחדש. וכאמור, אין קלישאה שהיא מדלגת עליה: הגבר החתיך והעשיר, הגבר הנמוך והשרמנטי, הנשוי המתנהג כאילו הוא לא כזה..

וכאן, כמובן, מגיעה התובנה (קלישאה?) על יחסי גברים נשים ומהו הסקס עבורם: ".. אישה מצפה שאחרי הסקס הראשון תתחיל מערכת יחסים. גבר מצפה שאחרי הסקס הראשון תסתיים מערכת היחסים. מבחינתו, מערכת היחסים כבר היתה, מוצתה ונגמרה. מבחינתה, היא רק עכשיו התחילה… " (עמ' 160)

ויש גם אמא שהיתה פעם שחקנית ונשארה דיווה גדולה מהחיים. ואבא דמנטי.

ושאר גיבורי וגיבורות משנה, צבעוניים וקלישאיים לא פחות.

אז זה לא באמת מצחיק. קצת עצוב, אפילו.

למרות בגדי המעצבים היקרים.

למרות הקריירה המרהיבה.

ובעיקר – קל משקל לגמרי.

יופי להעביר אתו את הזמן, ולהניח לתאים האפורים לזמן קצר, כי, כמו שאמרתי, הוא נקרא בשטף.

בעלי לא בבית – מירב הלפרין. הוצאת ידיעות ספרים, ספרי חמד. 222 עמודים

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא, אין לקינדל)