ועכשיו נרקוד! – קארין למבֶּר

דו"ח נטישה

לומר את האמת – הייתי נוטשת כבר קודם, אבל היה לילה, ולא רציתי לצאת שוב מן המטה, רק כדי להתחיל ספר חדש, ובכלל, ניסיתי קצת להניח לראש אחרי קריאת "הטבלה המחזורית"; אבל זו לא היתה באמת מנוחה נכונה. בעיקר בזבוז זמן.

זוכרות את ספרי מיילס אנד בון? אלה שקראו להם בעברית "הרומן הרומנטי"? זוכרות?

תמיד היתה בהם אשה צעירה ובלתי מנוסה, בדרך כלל עניה, שפגשה גבר עשיר, מסוקס, גברי, בדרך כלל היתה לו חברה לצידו, או כזו שרצתה להיות. הוא יכול היה להיות רווק או אלמן, לפעמים עם ילדים משלו. גיבורת הספר התאהבה בגיבור ולהיפך, החיים הפרידו ביניהם, עד ששבו והתאחדו בנשיקה.

אז כזה בדיוק.

רק בגיל הזהב.

מרגריט שהתאלמנה אחרי ארבעים ומשהו שנות נישואין לאנרי, צנון מיובש, עורך דין, עם הנחיות מדויקות איך צריך לחיות ולהראות:
"ביום הראשון בחיים המשותפים הציג את הנחיותיו. מרגריט זה ארוך מדי, פרחוני מדי, ומאגי מתאים יותר לאנרי. השם שנתנו לה הוריה בוטא רק במקרים נדירים ומעולם לא בנוכחותו של בעלה. נאסר עליה לעבוד. הזכות היחידה שניתנה לה: ביקור בספרייה העירונית פעמיים בשבוע. היא תלבש אך ורק שמלות ושערה יהיה מסודר בפקעת, כמו בפעה הראשונה שראה אותה. לא יהיו להם חיות מחמד. רק ילד אחד, ומוטב שזה יהיה בן. ובנימה שלא אפשרה כל התנגדות הוא סיכם: 'ומן והראוי יהיה שנמשיך לפנות זה לזה ברשמיות.'" (עמ' 13).

מרסל נולד וגדל באלג'יריה והיגר עם הוריו לצרפת, יחד עם חברתו מילדות, שלימים הפכה לאשתו, ויום אחד, אחרי ארבעים שנות נישואין, טבעה בים.

וכמובן, שהאלמנה שחיתה כל חייה בכלוב מוזהב, ולכן מתאימה למודל הנערה חסרת הנסיון מספרי מיילס אנד בון, והאלמן, שחייו היו מלאי אהבה שנקטעה בפתאומיות, ועל כן הוא שבור לב, נפגשים באיזשהו מקום (אתר מעיינות מרפא בהרים), ומובן שימצאו חן האחד בעיני השניה. מובן שיהיו מכשולים שיפרידו ביניהם (בנה השואף לשמור על הסדר הקיים, וחושש מזקנתה, ישלח אותה לבית אבות), וכנראה שייפגשו בסוף ויחיו באושר ועושר עד סוף ימיהם (שזה לא כל כך הרבה, אחרי הכל, היא כבר בת שבעים ושמונה!). אבל אני לא בטוחה לגמרי לגבי הסוף, כי התעייפתי והנחתי את הספר. ואין לי כל עניין לדעת בוודאות שאכן סוף טוב הכל טוב.

וכך הגעתי לעמוד 162, ונותרו לי עוד 30 עמודים.

הלילה ירד

עיני נעצמו.

סוף (מבחינתי).

 

ממש, אבל ממש לא מוכרחים. אפילו – רצוי שלא. רומנים רומנטיים טובים לגיל מסוים. אחר כך הם מיותרים.

 

ועכשיו נרקוד! – קארין למבר. תרגום: מיכל אסייג. הוצאת הכורסא. 192 עמודים

Eh, Bien Dansons Maintenant! – Karin Lambert

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *