גיבור – אריק צ'רניאק

דיסטופיות מטבען שהן מעוררות פחד עמום או חרדה, משום שמה שיש בהן עשוי או עלול להתגשם. וכשהדיסטופיה מתרחשת ממש כאן ועכשיו (או תיכף), כי אז החרדה מתעצמת ועמה המועקה הכבדה, והשאלות הנשאלות – מה עושים כדי למנוע את המצב הזה, שתיכף יגיע?

כזהו "גיבור" של אריק צ'רניאק. דיסטופיה של הכאן והעכשיו (או תיכף). כזו שאנו מזהים בה את ראש הממשלה ואת שר הביטחון לשעבר – "שר הביטחון לשעבר התכרבל במיטתו בתנוחה עוברית, וחלם את החלום הרגיל. הוא שוב צעיר. הוא שוב עמוק בתוך ביירות  ניצב מחופש לאשה בפינת רחוב אפלה,..," (עמ' 189),  את שר החינוך ואת שר התחבורה. והתמונה המצטיירת מן הספר מבהילה ביותר.

לא, אין כאן משהו מרוחק ולא כל כך ברור אם יכול בכלל להיות כמו "השלישי" של ישי שריד, אין כאן אווירה עתידנית עם ממשל סמכותני בעל יכולות "אח-גדוליות" כמו ב"המעברים המאושרים" של דוד טרבאי, או אי בודד של שפיות נרדפת ומסוגרת כמו "מלאכים באים" של יצחק בן-נר (שלושתם, אגב, מומלצים ביותר). כאן הכל יכול לקרות תיכף, עוד רגע, אם רק נמשיך כך. תמרור אזהרה זוהר מרחוק (או שלא, תלוי מאיזה צד מסתכלים).

גיבור – נועם גיבור הוא טייס קרב די טרי, המרגיש כאילו הוא נמצא "על הכוונת" של מפקדו. שרק לא יפשל. "… למפקד הטייסת הרבה יותר קל להעיף אותך מהטייסת. וכשמעיפים אותך מהטייסת אתה נהיה טייס פשוש. ..פשוש. טייס קרב יעדיף למות רק שלא יהפכו אותו לטייס תובלה. הוא צעיר. הקריירה שלו רק מתחילה והנה הוא כבר תחת זכוכית מגדלת. .." (עמ' 10). נועם גיבור, שנקרא למשימה ולא שואל שאלות, להטיל פצצה על ביתו של מבוקש בכיר ברצועת עזה, והפצצה המוטלת מוטלת גם על אוטובוס ילדים (זוכרים את חיסול סלאח שחאדה? זה עם "המכה הקלה בכנף" של מפקד חיל האוויר? אז כזה). אלא שהפעם ההרג המשני מצית אש גדולה של פעולות נקם מן הצד הערבי. טילים נוחתים בערים, אזעקות חותכות את השקט, מחבל מרסס כתה של ילדים קטנים כפעולת תגמול, פעולות תגמול שכנגד יוצאות מן הצד היהודי, ותגמול כנגד התגמול מן הצד הערבי. מדינות ערב השכנות הקרובות (סוריה) והרחוקות (אירן) מאיימות אף הן מצידן. "הסורים על הגדר" הופכת להיות מציאות, ואף מעבר לגדר. ערביי הגדה יחד עם ערביי ישראל מנתקים צירים ותוקפים בערים ובישובים מבודדים. כאוס מוחלט.

ובתוך הכאוס הזה נעלמת כל הערבות ההדדית שפעם התהדרנו בה. כשהלחם בסופרמרקטים אוזל, מתחילות המלחמות על מה שנשאר, ביזה של חנויות בחסות הטילים הנופלים. זוכרים את תקיפות השמאלנים אחרי ההפגנות בזמן צוק איתן? עכשיו יש הזדמנות מצוינת לרדוף אחר שמאלנים, ופליטים סודנים, ערבים המסתובבים ברחובות. "עכשיו הראו, בשידור חי, את ההפגנה היומית בכיכר רבין. שוטרים על סוסים. אנשים הולכים מכות. פעילי ימין מסתובבים עם שרשראות. פעילי שמאל מנופפים בשלטים. חזיזים מתפוצצים וגז מדמיע. .." (עמ' 165),  וכל מי שנדמה שאינו מה"עם", כי עכשיו, כמו שאומר איש אחד לאשה אחת, רגע לפני שהוא כורך חבל סביב צווארה כדי לתלות אותה, "הימין? אין יותר ימין. יש את העם ויש את הבוגדים." (עמ' 297)

צ'רניאק לא חס על קוראיו וקוראותיו ומתאר באופן גרפי ומדויק איך זה נראה באמת, איך נראות התקיפות הללו, איך נקרא הבשר מן הגוף כשנופל טיל בגורדון פינת דיזנגוף, איך נראים טייסים שנפלו בשבי דעאש, איך נראית פעולה צבאית כושלת, כי כשיש לנו "הצבא הכי חזק במזרח התיכון" אפשר להניח לאמצעי הלחימה להתיישן ולא לשמור על מלאים של תחמושת, אפשר להתעלם מיכולות מצטברות מעבר לגבול, ואז לצאת ולהלחם בגאווה ובטפשות. "אין כמו רוח הקרב המפגרת של ילדינו בני ה- 20. מזל שיש לנו אותם, כי בלעדיהם איך יעשו המבוגרים מלחמות? .. כי בשביל חייל צעיר מחסנים מלאה בכדורים היא המשך ישיר לשקית מלאה גולות ורובה זה צעצוע. המלחמות הטובים תמיד מנצחים את הרעים, ואנחנו תמיד הטובים." (עמ' 180).

"פעם חיילים היו עושים מה שאומרים להם בלי להתווכח. אבל ככה זה עכשיו, עם ההורים שמתקשרים בלי בושה להציק למפקדים, עם אייפונים תוחים כל הטירונות, עם נציב קבילות חיילים, בלי טרטורים, בלי השפלות, עם סרגלי מאמצים. .. צבא של אשכנזים." (עמ' 183)

נועם גיבור, יתום מאב, בן יחיד, נכד לניצול שואה (כן, כל הסטריאוטיפים) שבתחילת הספר לא שואל שאלות, עד סופו ילמד לפקפק; לפקפק בהכל. בכל מה שנאמר לו. בכל הפקודות. בכל ההוראות.

מראה, לא ממש מחמיאה מציב לנו צ'רניאק מול הפרצוף. אנחנו יכולים לבחור להסב מבט, לא בטוח שזה יעזור. ויכול להיות, שכמו כל דיסטופיה גם זו לא תתגשם.

 

ואחרי כל אלה – ההסתייגויות: קודם כל עניין השימוש במינוחים וראשי תיבות צבאיים חיל-אוויריים, שאינם מובנים אפילו לשכמותי שהייתי פעם בחיל האוויר (טרם הולדת המחבר). טוב היה אילו נוספו לספר הערות שוליים שהיו מבהירות מה פשר "..אלוהים, רק שלא יביא דלתא. רק לא דלתא. טייס יעדיף שישרפו אותו חי ולא להביא דלתא." (עמ' 13). ויש עוד כאלה.

וכאמור, התיאורים הגרפיים, שאינם משאירים מקום לתקווה או נחמה.

 

וצריך וכדאי לקרוא את הספר הזה, שהוא מהפך דפים לגמרי, מרתק, ופוקח עיניים. מראה לא מחמיאה, אבל כדי שהמראה תחמיא, אולי צריך לנקוט פעולות להיטיב את מראנו אנו.

 

 

גיבור אריק צ'רניאק. הוצאת לוקוס. ידיעות אחרונות-ספרי חמד. 327 עמודים.

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי. (אין לקינדל!)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *