הכל התחיל בכך שורד המליצה לי מאד להוריד, ומיד, לקינדל את הספר Little Big Lies , לפני שעולה הסדרה בטלוויזיה (אפילו שאין לי טלוויזיה) ואקרא לפני שאצפה.

אז הורדתי. או לפחות כך היה נדמה לי, משום שהתברר לי, לאחר כמה פרקים שהורדתי ספר המנתח את הספר הזה, וכך יצא שמן הרגע הראשון ידעתי מה יהיה סופו של הספר; הספויילר המושלם.

ומשידעתי את הסוף, לא היססתי וצפיתי בכל הסדרה כולה, ואף נהניתי לחלוטין, ואני לגמרי ממליצה.

אבל קודם קראו את הספר.

קהילה קטנה, כל קהילה קטנה, יש בה סודות קטנים וגדולים, ואלה המחזיקים ואלו המחזיקות בסודות משקרים ומשקרות לסביבה, לחברים ולחברות, לממוּנים, לבעלי השררה, לילדים, לבני ובנות הזוג. כדי לשרוד, כדי שלא להתבייש בפני השכנים, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולחיות בקהילה, מבלי להיות מוקא מתוכה.

ג'יין, למשל, אם חד-הורית. האב אינו ידוע. או כך היא טוענת באזני בנה בן החמש – זיגי. כך גם סיפרה לבני משפחתה. אבל היא נושאת עמה סוד, והשקרים שהיא צריכה לספר והצורך שלה להסתיר, כל אלה גובים ממנה מחיר. מחיר המתבטא בסיוטי לילה. מחיר המתבטא בצורך שלה להתחבא קצת, להסתיר את עצמה, לא להתבלט.

מדליין היתה פעם חד-הורית. נייתן עזב אותה עם תינוקת קטנה כי המשפחתיות היתה פתאום כבדה עליו, ולכן נעלם. אחר כך מצאה את אד ונישאה לו, ונולדו להם שני ילדים נוספים. ואז נייתן חזר. עם אשה חדשה. ויש להם ילדה שגילה בדיוק כמו הבת הקטנה של מדליין.

והן עתידות החל מעתה להפגש באופן קבוע בגן הילדים.

ומדליין עוד זוכרת, ממקומה הנוח יחסית כיום, איך זה להיות אם יחידנית. לבד בעולם. את והתינוקת שלך.

".. האם לא נהנתה כמעט מתחושת הזעזוע ללמשמע עלילת הסקס הקטנה והאיומה של ג'יין? האהדה שלה נבעה מעמדת העליונות הנוחש של בורגנית, שחייה מסודרים בסדר הנכון: בעל, בית משכנתה. מדליין התנהגה כמו כמה מהחברות של אִמה, שנהגו בה באהדה משולהבת כשנייתן עזב אות ואת אביגיל. הן היו עצובות ומוזעזעות בשבילה, אבל במין צקצקנות שגרמה למדליין להרגיש חשופה ומתגוננת,.." (עמ' 199)

סלסט שהיא אשה יפה באופן מיוחד, וכל הראשים מסתובבים אחריה, נשואה לפרי, שהוא יפה באופן מיוחד, ואדיב ונדיב, ויש להם שני ילדים קטנים, תאומים, אף הם בני חמש. וכשהוא לא אדיב ונדיב פרי מכה את סלסט.

אבל אף אחד לא יודע.

כי סלסט משקרת ומסתירה את החבורות בשרוולים וצעיפים, ואיפור.

ויום אחד היא תעזוב, כך היא מתכננת.

"היום יהיה מושלם בכל מובן שהוא. ..

באמת שאין סיבה לעזוב אותו לפני שהבנים יגמרו תיכון.

אז יהיה הרגע הנכון לעזוב. .." (עמ' 58)

וישנם עוד. ישנה השכנה הגרה מול בית הספר, אשה מבוגרת המכירה את כולם, וישנה רנטה, שבתה, אמבלה, הופכת קורבן לבריונות בגן, לא כל כך ברור מיהו הבריון, וישנם הורים נוספים, ותככים מקומיים, פוליטיקות קטנות וגדולות של מקומות קטנים…

ומשהו, שיקרה בסוף, כי משהו רוחש מתחת לפני השטח. משהו שמחכה להתפרץ, שכל הספר מתכוונן אליו, ואנחנו הקוראות והקוראים יחד איתו. השקרים הקטנים והגדולים מתחילים לבעבע, ועוד מעט הלבה תרתח ותתחיל לגלוש, ואז יגיע הפיצוץ.

הספר הזה, שאינו ספרות גדולה או קנונית בשום אופן, הינו ספר הכתוב נפלא, כזה שקשה עד מאד להניח אותו מהיד. גילית חומסקי סיפרה, בפורום ספרים וספרות, שקראה אותו במשך לילה לבן אחד; לי זה לקח שלושה ימים (עם הפסקות לרגל החיים עצמם).

יש בספר ביקורת מרומזת על ענייני מגדר:

"'..המשרה של רנטה היתה יותר מכניסה ויותר מלחיצה משל ג'ף, אבל אף אחד לא האשים את ג'ף שיש לו קריירה. אף אחד לא אמר, 'נכון שבקושי רואים את ג'ף בבית הספר?' לא! אימהות במשרה מלאה שרואות אבא אוסף את הילדים חושבות שמגיעה לו מדליית זהב.'" (עמ' 205)

וכאמור, יותר מכל, הנושא המוסתר של אלימות ביתית. אלימות שלא מעט מאיתנו מכירות היכרות אישית וכמעט אינטימית, כולל ההאשמה  העצמית, כולל הצורך התמידי להתגונן, להביט אחורה, להזהר כל הזמן. כל הזמן.

"'ככל שהוא פוגע בי יותר, ככה אני מטפסת יותר גבוה לאורך יותר זמן. ככל שהשבועות חולפים, אני מרגישה שזה משתנה. הוא מפסיק להרגיש כל כך הרבה אשמה וצער. החבורות – אני נפצעת בקלות – החבורות דוהות. אני מנסה לרַצות אותו. אני הולכת על ביצים ומתרגזת על זה שאני צריכה ללכת על ביצים, אז לפעמיםאני מפסיקה ללכת על קצות האצבעות. אני רוקעת על הביצים. אני מרגיזה אותו בכוונה כי אני כל כך כועסת, עליו ועל עצמי, על זה שאני צריכה להיזהר כל כך. ואז זה שוב קורה.'" (עמ' 191)

"עד מהרה הבינה סלסט שבמועדון הקריאה הזה ספרים יהיו עניין משני. …

היא החליקה את הספר מחיקה אל התיק שלה לפני שמישהו ישים לב ויתחיל להקניט אותה. ההקנטות יהיו טובות מזג ומשועשעות, אבל היא איבדה את החסינות בפניהן. בחיים עם פרי היה עליה להיות מוכנה להצטדק בכל רגע, היא כל הזמן בחנה את מה שאמרה ועשתה, ובו-בזמן התגוננה מפני ההתנהגות המתגוננת. …" (עמ' 241)

ואיזה מזל שהיה שבוע הספר, וזה אחד הספרים שחזרתי אתו משם.

ואיזה מזל שהחלטתי שהשבוע, בגלל עומס "החיים עצמם", החלטתי שלא לקרוא ספרים כבדים מדי. ככה הגעתי לספר הזה בשלב מוקדם מאד.

וכה נהניתי.

מומלץ מאד.

שקרים קטנים גדולים – ליאן מוריארטי. תרגום: אביגייל בורשטיין. הוצאת: כנרת זמורה ביתן. 413 עמודים

Big Little Lies – Liatne Moriarty

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי

ואחרי שתקראו, רוצו לצפות בסדרה המצוינת הזאת.