וולפי ואופי השטרודלים – צבי יגנדורף

 וולפי ואופי השטרודליםסיפורם של פליטים יהודים וינאיים שגלו מארצם, ברחו למען האמת, מפני השלטון הנאצי.. שהספיקו עוד לעבור הגבלות והשפלות שונות ומשונות, ששיאן בליל הבדולח, והיגרו לאנגליה.

 בתחילה עוד גרו בלונדון, הנשים והילדים, כי את הגברים עצרו באיזה מחנה עד שיעברו חקירות ויוכח כי אינם מרגלים גרמנים שנטמעו בקרב הפליטים היהודים.. אחר כך התאחדו המשפחות (הקטנות למדי, בכל אחת אב, אם וילד אחד – שלא יכביד מדי, אבל כהתרסה כנגד ה"קמים עלינו לכלותינו").

 אחר כך הגרו שוב, מאימת הבליץ, לאזורים הכפריים, ושם נתקלו באנטישמיות, כבושה אמנם, אך בכל זאת אנטישמיות, בקרב אנשים שעד בוא הפליטים מעולם לא פגשו יהודים בחייהם.

 והילדים – שריד וזכר למשפחות שלמות שנרדפו בשל יהדותן, נאלצו ללכת לבתי ספר כלליים, בהם יש תפילה בכל בוקר, והחגים הנחגגים הינם חגי הנוצרים, והם נושאים עמם פתקי פטורים "מטעמי דת" מכל מיני עניינים, כמו תפילת הבוקר, או שיעורי אחר הצהריים בערב שבת, מרגישים מוקצים ומנודים עוד קצת.

 וולפי שהוא נער עדין וטוב לב, מגלה לאט לאט את הסודות הקטנים המקיפים אותו, אביו שנישא לאמו, כמעט בעל-כרחה, מבלי שיספרו לו על מחלתה (ממנה תמות). כתיבת המכתבים לסבו, אבי אמו, שהיגר עם סבתו ואחות אחרת לפלסטינה, כאילו מאמו המתה – שלא להרוג את הזקנים מצער. מעברו לדודתו, כי אביו לא יכול לגדל יתום, ובכך גדלה בדידותו של האב. ביקורו אצל הזוג חשוך הילדים, למשך זמן מה, ותגליתו כי האשה אולי אוהבת אחר.

 ובבגרותו – הסודות סביב הרכוש שהוברח מוינה לפלסטינה, מה נשאר – מה שלו, מה לא שלו?

 והכל בעדינות ובמינוריות – הכאב והשמחות הקטנות, ועל הכל אוירת נכאים.

 ובכל זאת – מומלץ בהחלט

וולפי ואופי השטרודלים – צבי יגנדורף תרגום (מאנגלית): יוסי מילוא. הוצאת עם עובד (209 עמודים)

(פורסם ב- 7.8.2008 בפורום הספרים של YNET)

(Wolfy and the Strudelbakers – Zvi Jagendorf)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *