בריחה – אליס מנרו

בריחהסיפורים קצרים טיבם וטבעם שהם מוכרחים להיות מאד מדויקים, ואי אפשר להתפרס בהם למקומות שונים ולזמנים שונים, כי הכל צריך להיות מתומצת לתוך פחות (הרבה פחות) דפים ומלים.

אליס מנרו מצליחה במיומנות רבה ביותר לתמצת ולזקק כל סיפור וסיפור, ואף לפרוס את הסיפורים על פני זמנים שונים, ו"להריץ" את הקורא(ת) קדימה ואחורה בחיי הדמויות, וכל אלה מבלי לאבד מן הענין שבסיפור ואת ה"טוויסט" שבסופו של כמעט כל סיפור.

 ולא אנשים מיוחדים הם גיבורי סיפוריה, או בעצם: גיבורות, כי מנרו מספרת לנו על נשים. נדמה שכל אחת מגיבורותיה נושאת עמה איזה חלק מחייה, מנשמתה של מנרו. וכולן כולן נשים רגילות, חלקן פשוטות, כולן מעיירות נידחות ושכוחות אל, מפינות שאיש, למעט תושביהן, לא מכיר; ולמרות זאת – לכל אחת מהן סיפור מיוחד משלה, כאילו כדי להוכיח שעם המלים ה"נכונות" כל אחד יכול להיות "סיפור".

 רוב הסיפורים בספר, למעט שלושה, אין ביניהם קשר; שלושה סיפורים הינם סיפורה של ג'ולייט, בנקודות זמן שונות בחייה. אמנם כל סיפור כזה יכול לעמוד בפני עצמו, אולם נדמה שמשהו נפגם בהידוק והתימצות המאפיינים סיפורים קצרים, כי אפשר היה פתאום לפרוס את ההסטוריה הפרטית שלה, כך שבסיפור השלישי לא היה צורך באיזשהו רקע לדמות (אולי היתה צריכה "לפזר" את שלושת הסיפורים בין שאר הסיפורים ולא להביאם האחד אחר השני).

 ב"בריחה" הסיפור הפותח את הקובץ, זה שעל שמו נקרא הספר והוא מן הסיפורים הטובים יותר שבו, מובא סיפורה של קרלה, שעזבה את בית הוריה בגיל צעיר בעקבות האהבה (?) והריהם חיים יחד, היא ואהובה, בחוות הסוסים שלהם עם סוסים ועז אחת – פלורה, שקרלה מדברת אליה לעתים, והיא מרגיעה את הסוסים. אידיליה לכאורה, אבל רק לכאורה, כי מה שמתחת לפני השטח רוחשים רגשות וכעסים, וקנאות.

 ג'ולייט – גיבורת "סיכוי", "בקרוב" ו"שתיקה" אף היא עזבה את בית הוריה, כדי להיות מורה בבית ספר, משום שלמרות שהיתה חכמה ומשכילה הרבה יותר מן הממוצע (בעיקר לנשים) לא המשיכה ללמוד. ב"סיכוי" פוגשת ג'ולייטה את האיש שיהפוך לימים לבעלה, ב"בקרוב" חוזרת בפעם האחרונה לבית הוריה לביקור אחרון וב"שתיקה" אנו פוגשים בג'ולייט שוב לבדה, ממש כפי שנכנסה לחיינו – אשה אחת לבד.

 גרייס, גבורת "תשוקה", חוזרת לעיר הולדתה ונזכרת בימי נעוריה, באהבתה הראשונה – יותר למשפחתו של הנער מאשר לנער עצמו – לתחושה של בית "אמיתי" משום שגם גרייס, כמו קודמותיה, מנותקת מהוריה, וגדלה אצל קרובי משפחה רחוקים. גרייס "מסדרת" לעצמה ערבים פנויים מעבודתה כדי לבלות עם משפחתו של חברה, הרבה יותר מאשר כדי לבלות איתו. גם זה סיפור לכאורה רגיל, אבל אצל מונרו כמו אצל מונרו – הטוויסט כבר יגיע.

 ב"עוונות" לורן, הנערה הצעירה, מבודדת בין חברותיה, ומתחברת לאשה מוזרה אחת העובדת בבית המלון המקומי. גם בתוך משפחתה של לורן יש סודות, המאיימים לערער על שלוותה.

 רובין – גיבורת "תעלולים" היתה חביבה עלי מלכתחילה, משום שמצאה לה דרך מיוחדת כדי להתעלות על שגרת חייה החדגוניים: פעם בשנה היתה נוסעת מן העיירה שבה גרה אל סטרטפורד השכנה לפסטיבל הצגות הקיץ, כדי לצפות במחזה אחד של שייקספיר; אף אחד מסביבתה הקרובה לא נסע לשם, וכך יכולה היתה להתענג בינה לבין עצמה על המחזה (שנבחר בכל שנה על פי שעת ההצגה – שעת הצהריים ביום ראשון, שרק אז יכולה היתה להגיע); להתכונן, להתלבש, לנסוע ברכבת, ללכת ברגל אחרי ההצגה כדי לאכול משהו, ולחזור הביתה – עם מצברים מלאים לשנה הבאה.

 "כוחות" שהוא הסיפור החותם את הספר, הוא גם הארוך ביותר בו. "כוחות" מסופר בידי יותר מ"מספר" אחד, והוא שוב סיפורם של אנשים "רגילים" כביכול, בתחילת המאה הקודמת (הפעם מצויינים תאריכים, כי חלק מן הסיפור הוא מעין יומן), ושוב מתברר כי גם האנשים ה"רגילים" ביותר יש להם סיפור.  ושוב סודות שמתחת לפני השטח מערערים או לא את הסדר הטוב.

 מומלץ בהחלט.

בריחה – אליס מנרו. תרגום:עדה פלדור. הוצאת: מחברות לספרות (349 עמודים)

(פורסם ב- 15.8.2008 בפורום הספרים של YNET)

(Runaway – Alice Munro)

Share

תגובה אחת בנושא “בריחה – אליס מנרו

  1. פינגבאק: אוקטובר שלי – קלייר הולדן רוטמן | אלה יווניה קוראת ספרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *