זכי דאלי יהודי עיראקי בחר להשאר בעיראק ולא להגר עם כל משפחתו.  זכי רוצה להיות "היהודי האחרון שישאר בבגדאד". חברו, ג'לאל (שפעם נקרא שלמה ומסרב להמשיך להקרא בשם זה), שאף הוא החליט שלא לצאת עם כל יהודי עיראק לישראל, אמר פעם: "מה הריצה הזאת לשם? כל המזרח התיכון, כולו, הוא מזבלה גדולה. מה העם להתרוצץ מערמת אשפה אחת לאחרת? כבר חמשת אלפים שנים זורקים אבנים אחד על השני. כולם טורפים את כולם, לא? … אני נשאר פה. חבל לי על המאמצים. זה אידיוטי לחצות גבול של מלחמות. פה נהרגים ושם נטבחים"

זכי, שהמלים הן כלי עבודתו מהלל ומשבח את הארץ שבה הוא חי, ועוצם עיניו לקורה בה באמת. כותב ומגיש תכנית טלויזיה פופולארית, ונהנה ממנעמי השכבה הגבוהה והעשירה; ידיד לאחד מבכירי השרות החשאי, ועל-כן מוגן במידה מסוימת מפני גחמת לבו של השלטון.

 אשה מעונה, כמעט מתה, אילמת, מוטלת על סף ביתו באחד הימים והוא מביאה אל ביתו ומחיה אותה, למרות הסיכון, למרות מבטי השכנים, למרות כעסם.

זכי דאלי, איש תרבות חובב אופרות (כשהצלילים נשפכים בחלל הבית לא נשמעים קולות החוץ) מעניק לה את שמה – אעידה, על שם אחת האופרות שהוא אוהב, משום שאינו יודע מיהי ומהי, מה שמה ומנין באה.

 דרך החיים המתנהלים בביתו של דאלי, עם הדיירת החדשה, אנו מתוודעים לעיראק שבין מלחמות המפרץ, על הקידמה שהגיעה בד בבד עם האכזריות ושלטון האימים.

אעידה היא התיקון של דאלי לאהבתו הגדולה – נור, שנרדפה, עונתה ונכלאה – עד שהתחלף השלטון והותר לו לקחתה לביתו כדי שתמות בשלווה.  על כן, נחוש הוא בדעתו להחיותה.

 סיפור מרתק, בשפתו הייחודית של סמי מיכאל, שכל ספר שלו הוא חגיגה לאוהבי ספר.

מומלץ

עאידה – סמי מיכאל. הוצאת כנרת זמורה ביתן. (271 עמודים)

(פורסם ב- 22.8.2008 בפורום הספרים של YNET)