מה שאליס שכחה – ליאן מוריארטי

שערי בנפשך שאת מתעוררת יום אחד, ואת צעירה בעשר שנים ממה שהיית, וכל מיני דברים שאת יודעת את כבר לא יודעת. האדם שנהיית, התכונות שאימצת, שהתובנות שרכשת, החברים שיש לך, המשפחה, הסביבה, העבודה, כל מה שיצרת בעשור האחרון נעלם ואיננו, ואת מתחילה מחדש.

ואם תקחי כיוון אחר, דרך אחרת?

אם תבחרי באיש הזה ולא באחר? אם לא תתפטרי, או כן תתפטרי מן העבודה שאת אוהבת /מתעבת? תתכנני ילדים, או שיבואו לך בהפתעה? תמשיכי את ההריון הלא מתוכנן או לא?

ותארי לך שיום אחד את מתעוררת צעירה (בתודעתך) בעשר שנים ממה שהיית רגע קודם, וכל הסובבים אותך נמצאים בהווה, זה שאת שכחת, זה ששכחת מה שאת ומה שנהיה ממך, האיש שלו נישאת, קשרי המשפחה שלך, החברות שלך, הבית שלך, הילדים שלך.

כי זה מה שקרה לאליס. בסמוך ליום הולדתה הארבעים נפלה על ראשה בחדר הכושר (אמרתי לכם שהתעמלות זה לא ממש כזה בריא!) וכשהתעוררה חשבה שהיא תיכף בת שלושים, ובהריון ראשון. ותכננה איך מישהו בודאי יודיע לבעלה שהיא הובהלה לבית החולים, והוא יחכה לה שם עם פרחים ויחבק וינחם אותה.

אבל הוא לא. כי בעשור הזה ששכחה קרו כל מיני דברים. היא רזתה מאד, ויש לה בגדים יפים ויקרים להחריד (מאיפה יש לה כסף לכאלה?), ויש לה קמטים (קלים) בפנים שהיא לא מכירה, ותכשירי קוסמטיקה ואיפור יוקרתיים שהידיים זוכרות איך להניח ולהשתמש, ולה אין מושג איך הגיעו לתיק שלה.

בכלל – מה היא בכלל עושה בחדר הכושר, היא הלא שונאת להתאמן, וזה נראה לה שטותי למדי.

וקרו כל מיני דברים בעשור הזה, הנשכח, שאין לה מושג מהם ולכל סובביה יש, והם מנסים להחזיר אותה לקרקע המציאות, וגם היא מנסה, אבל מתוך תודעה של אשה צעירה הרבה יותר, שאינה יודעת מה עבר בעשור הזה.

כאילו קבלה הזדמנות שניה, לתקן דברים שהתקלקלו (כי אין לה מושג איך התקלקלו), ולבוא בגישה רעננה ואחרת, תמימה יותר, נאיבית, חסרת מידע.

הגוף זוכר הכל. איך מכינים אוכל (בלי לקרוא מתכון) ואיך להתלבש ולהתאפר, לכבס ולגהץ. רק הראש שכח. והתודעה כולה השתנתה.

אילו ניתנה לך הזדמנות, מה היית מתקנת? ואיך? ומה היית עושה אחרת?

ספר שאינו כבד בכלל, ולמרות זאת מצליח להעלות הרהורים ומחשבות, וכמו אצל מוריארטי, להפוך דפים בקצב מסחרר, ולהפוך את החיים עצמם למשהו שכדאי ורצוי להניח בצד, עד שייגמר הספר.

 

כדאי בהחלט.

 

וכמה אמירות שמצאתי לי בתוך הספר:

"דייטים היו אמורים להיות נחלת העבר, לא משהו מהעתיד. מה גם שהיא אף פעם לא נהנתה מזה. המודעות העצמית והתחושה שאת לכודה כשאת איתו במכונית בפעם הראשונה; האפשרות המתמדת המבעיתה שמשהו נתקע לך בין השיניים; השעמום המייגע שמשתלט עלייך כשאת מבינה שתורך להעלות את נושא השיחה המאולץ הבא. אז מה אתה אוהב לעשות בסופי שבוע?" (עמ' 148)

"קח את אליס וניק לדוגמה. הם היו כל כך מאושרים לפני שנולדו להם ילדים. נכון, הם אוהבים את הילדים שלהם, אבל בוא נהיה כנים – הם דורשים הרבה עבודה. וזה לא שאפשר להשאיר אותם תינוקות חמודים לתמיד. תינוקות נעלמים. הם גדלים. הם הופכים לילדים שאינם בהכרח נחמדים." (עמ' 247)

 

 

מה שאליס שכחה – ליאן מוריארטי. תרגום: אביגיל בורשטיין. הוצאת: כנרת זמורה ביתן. 416 עמודים

What Alice Forgot – Liane Moriarty

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *