נוף גבעות חיוור – קזואו אישיגורו

"… במובנים רבים, דמה קיץ זה במאוד לאחרים. ביליתי רגעים רבים – כפי שהייתי עתידה לעשות במהלך השנים שלאחריהן – בּצְפִייה ריקה אל המראה שנשקף מחלון דירתי. בימים הבהירים יכולתילראות, הרחק מעבר לעצים שעל גדת-הנהר שמנגד, נוף גבעות חיוור שהשתרטט על פני רקע העננים. …, (עמ'99)

 אשה אחת, אֶטסוקו שמה, שפעם היתה ביפן וכיום חיה לבדה באנגליה בבית כפרי, נזכרת, במהלך ביקורה של בתה השנייה, ניקי, בקיץ אחד בנגאסאקי של אחרי המלחמה.

 מה אנחנו יודעים על נגאסאקי? בדרך כלל נזכר שמה בנשימה אחת עם הירושימה, המפורסמת יותר, משום שבה, בהירושימה הופלה פצצת האטום הראשונה. נגאסאקי שבה הופלה הפצצה השניה זכתה בפרסום פחוּת, וב"תהילה" פחותה (עד כמה שתהילה יכולה להיקשר לפצצה).

אבל מה אנחנו יודעים עליה מעבר לכך? ומה אנחנו יודעים על החיים ביפן אחרי התבוסה במלחמת העולם השנייה? כשהתברר שהקיסר אינו בן האלוהים, שהמסורות הישנות החלו להשבר או, לפחות, להסדק.

 קיץ אחד בנגאסאקי, לאחר המלחמה. אטסוקו, אשה צעירה בתחילת נישואיה, הרה ללדת את ילדה הראשון, מכבדת את בעלה ומשפחתו (חמיה האלמן מבקר אצלם ביקור ארוך ארוך), נושאת באורך רוח כל הקנטה וכל דיבור אדנותי מצד בעלה. נוהגת בנימוס מופלג בשכנותיה.

 "הזיכרון, נוכחתי, עשוי להיות בלתי מהימן לעתים; פעמים רבות הוא מושפע עד מאוד מן הנסיבות שמתוכן צמח, וללא ספק זה חל על חלק מן הזיכרונות שאני מכנסת כאן. …" (עמ' 155)

 במהלך ביקורה של ניקי, הבת הצעירה, חוזרת אטסוקו אל אותו קיץ, בו התוודעה לשכנה אחת אחרת, חדשה, מוזרה, שאנשים הסתכלו עליה בעין קצת עקומה, שהיתה לה ילדה קטנה, מוזרה אף היא במידה מסוימת, פחות ממושמעת, הולכת וחוזרת כרצונה. לחברה הזו, סאשיקו, היה, כנראה חבר אמריקני, והיתה לה משפחה שלא ראתה זאת, כנראה בעין יפה.. אבל הכל מרומז. אין דבר שנאמר או נכתב במפורש. סאשיקו מתכננת, מקווה, לעקור לאמריקה עם בתה.

ובינתיים עליה לחיות איכשהו, להתפרנס איכשהו.

 אטסוקו אינה שופטת. רק מסייעת במקומות בהם היא יכולה.

 אט אט נפרשים הזכרונות ומתגלים. גם ההווה נפרש לאט. הבת הבכורה של אטסוקו, שאינה בין החיים, שהיתה יפנית טהורה. והבת הצעירה, ניקי, שהיא חצי אנגליה, והמרחק ביניהן בין שתי האחיות היה רב

 "… אחות אמורה להיות אדם שאת קרובה אליו, לא? את יכולה לא לחבב אותה במיוחד, אבל עדיין את קרובה אליה.  .." (עמ' 8)

 גם המרחק בין האם לבת גדול למדי, והיא מנסה לקרב ולהתקרב. ובתוך כך נזכרת.

 

 

ספר קצר, מינורי, עצור ועצוב.

 ספר שהיה מונח על המדף הרבה הרבה זמן, ונקרא, סוף סוף, לכבוד זכייתו של אישיגורו בפרס נובל לספרות.

 והוא יפה ושקט.

  

נוף גבעות חיוור קזואו אישיגורו. תרגום: דורון קורן. הוצאת: מועדון קוראי מעריב. 182 עמודים

A Pale View of Hills – Kazuo Ishiguro

 

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *