"העובדה שהפרחחים האלה מתנגדים לכל מה שקדוש לי אינה גרועה כל כך. גרועה ממנה היא הדרך שבה הם מתנגדים לכך, כלומר: בלי להכיר את הדבר שהם מתנגדים לו. אך גרועה מכול היא העובדה שהם כלל לא מעוניינים להכיר אותו!" (עמ' 20)

דומה שהציטוט לעיל יכול להתאים גם לזמנים מאוחרים יותר מזמן הספר הזה (שאנו יודעות ויודעים מתי נכתב, ולאיזו תקופה מתייחס) וגם למקומות אחרים (גם כאן אנו יודעות ויודעים, אף אם אין הדבר מצוין במפורש בספר, באיזה מקום מתרחשים האירועים); ואף-על-פי-כן, הידיעה המוקדמת של מקום וזמן תוחמת ומכוונת את הקורא/ת במידה מסויימת.

כי נערים הם נערים, ואפשר לכוון את ידיעתם ולעשות אינדוקטרינציה למחשבתם באמצעים פשוטים למדי, בדרך כלל. ואם נוסיף לכך את המקום והזמן הנכונים, כאשר האינדוקטרינציה מכוונת לכל, מבוגרים כנערים, והדיבור פשוט, ישיר, ב(מה שנקרא כיום) סאונד-בייטס, מסרים חד ערכיים, שכל ויכוח עמם מחייב הרחבה והעמקה, כי אז נוכל להשיג חיילים בשירות המסר, והמפלגה והדוגמה (והמדינה, כמובן).

ולעניין הספר הזה – המספר: מורה בן 34, למקצועות ההיסטוריה והגאוגרפיה, לכיתת נערים בבית הספר. התקופה: השנים שטרם מלחמת העולם השניה, שנות השלושים בגרמניה. מסרי השלטון מועברים ברדיו, ובאמצעים נוספים לכל, ויש להקפיד לפעול על פיהם ולחשוב על פיהם. אין באמת מקום למחשבה עצמאית או להרהורים אחר דבר המפלגה.

הערת המורה לאחד התלמידים (כל התלמידים, אגב, מוזכרים רק באות הראשונה של שם משפחתם), כי גם השחורים הם בני אדם, גוררת אחריה נזיפה מפי אביו של אותו תלמיד, ומחאה כתובה של כל התלמידים בכתה (25 במספר) בה הם מבקשים שלא להיות תלמידיו.

בתקופת הפסחא, במקום לצאת לחופשה יוצאים התלמידים למחנה שיכשירם להיות חיילים נאמנים בשרות המדינה, ובתקופת המחנה מתגלע סכסוך בין שני תלמידים, ובסופו רצח של אחד מהם. החיפוש אחר הרוצח, יחד עם מעשיו של המורה, מובילים בסופו של דבר לפענוח התעלומה ולהגלייתו של המורה לאפריקה.

אבל יותר מן הסיפור חשובה האווירה. חשובה התנהגותם של התלמידים, הליכתם בתלם, אי-האפשרות לפתח חשיבה עצמאית, הצורך לציית ולפעול על פי קודים מוכתבים מראש.

גם המורה, למרות היותו סוג של אידאליסט, אינו נטול חסרונות; הוא חששן ופחדן. חטטן. תלוי באחרים, ונתלה במוצא פיהם לגבי דרכי הפעולה הרצויות וה"נכונות".

נקיטת הפעולה ה"נכונה" מביאה בסופו של דבר לכך שעליו לעזוב את עבודתו, ולצאת לאפריקה, שם, רחוק מעיניו ואוזניו של המשטר, יוכל אולי להמשיך להורות בדרך חופשית יותר מאשר בגרמניה.

בסופו של הספר מובאת אחרית דבר שנכתבה על ידי טלי קונס. אחרית הדבר מרחיבה מעט את ידיעותינו על הסופר, ועל התקופה, ומוסיפה גם מעין ניתוח של הספר (עניין שצרם לי מעט).

ספר שכזה רצוי, אולי, לקרוא ללא פרשנויות ולעתים אף ללא הרחבות בדבר התקופה והמקום. רק כך אפשר לבחון את על-זמניותו.

ולמרות זאת – מומלץ לקרוא בספר הזה, כדי להכיר, מקרוב ממש, חלק מהלכי הרוח שהובילו לאחת התקופות הנוראות ביותר בהיסטוריה המודרנית.

נעורים ללא אל – אדן פון הורבאט. תרגום: שירי שפירא. הוצאת: עם עובד. 194 עמודים.

Jugend ohne Gott – Ödön von Horváth ‏

למכירה

למכירה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)