האישה בחלון – א.ג'. פין

בראשית היתה הכתבה ב"הארץ", כתבה ששלחה אותי בעקבות הספר הזה. כי הרי את "חלון אחורי" של היצ'קוק ראיתי כמה וכמה פעמים, ובכל פעם מחדש  רותקתי מחדש, ו"נמתחתי" מחדש, ומה כבר יכול להיות רע במותחן כתוב טוב?

אנה פוקס, ד"ר אנה פוקס, היתה פעם פסיכולוגית ילדים מצליחה, היו לה בעל ובת, והם חיו בבית גדול בן שלוש קומות, עם מרתף בהארלם שבניו-יורק, עם גינה על הגג, חדרי עבודה, ובכלל – חיים טובים של אנשים שיש להם.

עכשיו היא לבד. כמעט לבד, חוץ מהחתול והדייר המתגורר בקומת המרתף, שיש לה כניסה נפרדת, ועל כן הם לא ממש נפגשים, אלא אם כן עולה הצורך. עכשיו היא כבר לא פסיכולוגית ילדים מצליחה, ובעלה ובתה לא נמצאים איתה, אלא בנפרד. עכשיו היא לא יוצאת מהבית. משהו קרה לפני כמעט שנה, משהו שגרם לה להסתגר ולפתח אגורפוביה – בעת חוצות. כל יציאה מן הבית, ואפילו למדרגות המובילות לחצר האחורית גורמת לה לתופעות חרדה – דופק מוגבר, שיתוק, הלם. משהו קרה לפני כמעט שנה, ועכשיו היא נפגשת באופן קבוע, פעם בשבוע עם פיזיותרפיסטית ופעם בשבוע עם פסיכיאטר. היא מטופלת במינונים לא קטנים של כדורי הרגעה וכדורי שינה, כאלה המאפשרים לה לתפקד באופן חלקי, והטכנולוגיה העכשווית מאפשרת לה לנהל מגעים עם העולם החיצון בלא שתצטרך לצאת מהבית. משלוחי מזון, תרופות, קבוצות דיון, לימוד שפות, משחקי שח – הכל נמצא בלחיצת Enter.

עכשיו היא ספונה בביתה, צמודה למצלמה, וכמו ג'יימס סטיוארט ב"חלון אחורי" עוקבת בעניין מרובה או מועט אחרי השכנים, בואם וצאתם, ומשלימה פרטים דרך האינטרנט.

עד שערב אחד היא רואה משהו חריג, משהו הופך את חייה ואותה:

"… ג'יין חוזרת לפרֵים – אבל היא הולכת באיטיות, בצעדים משונים. היא מתנודדת. כתם ארגמני כהה מכתים את החלק העליון של חולצתה, ובעודי מתבוננת הוא מתפשט לכיוון הבטן. ידה מגרדת את החזה. משהו דק וכסוף נעוץ שם כמו קת.

זו קת.

עכשיו פורץ דם לכיוון גרונה, שוטף אותו באדום. פיה רפוי. מצחה מקומט כמו מתוך בלבול. היא לופתת את הקת ביד אחת, חלושה. ..

…היא אומרת משהו שאני לא מצליחה לשמוע, לא מצליחה לקרוא. ואז, הכשזמן מעט ונעצר כמעט, היא מצמידה כף יד אל החלון, נוטה על צדה ומורחת כתם אדום בוהק על השמשה." (עמ' 175 – 176)

היא מתקשרת למשטרה, כי כך צריך, וכך הגיוני לעשות, מזעיקה עזרה. אלא שאין שום עקבות ושום הוכחה לדברים שראתה. והיא הלא לוקחת תרופות פסיכוטיות, ובקבוקי היין הרבים בבית מעידים כי היא שותה אלכוהול, למרות שהתערובת הזו של תרופות ואלכוהול מאד לא רצויה (אבל היא פסיכולוגית, אז היא בעצם יודעת מה טוב יותר מכולם!), וכך היא נתקלת בחוסר אמון מצד המשטרה, וכעס רב מצד השכנים בביתם ראתה, כביכול את הרצח.

אפילו היא עצמה מתחילה לפקפק במה שראתה.

 

מותחן מרתק ומהפך דפים עד סופו (למרות שמתישהו ניחשתי שהדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים ושיש לחשוד בדמות מסוימת, למרות מה שנכתב עליה..).

 

ראוי בהחלט לקריאה כשכל מה שנחוץ הוא ניקוי ראש זמני מספרות "כבדה" ו"רצינית".

 

האישה בחלון – א.ג'. פין. תרגום: אביגיל בורשטיין. הוצאת: כנרת זמורה ביתן. 491 עמודים

The Woman in the Window – A.J. Finn

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *