לפעמים אני בוחרת "לנוח" מעט מספרים "רציניים" יותר או פחות, ובוחרת לי אחד מספרי המתח המונחים על המדפים. לרוב איני יודעת דבר על הסופר או הספר, ובוחרת בעיקר על פי הכריכה האחורית. בדרך כלל הספרים הללו מדירים שינה מעיני, שכן קשה לי להניחם מן היד עד תוּמם.

כך עשיתי גם הפעם עם "יום א' של המתים", אלא שלא ממש היתה לי בעיה לעזבו, ולשוב אליו, עד שאכן ממש תם. ולא שלא עברו בי הרהורי עבירה, להניח אותו באמצע, או בשני שליש או אפילו בשלושה רבעים, אלא שבכל זאת, ביקשתי לדעת איך יוצא הסופר מתוך התסבוכת שרקם לעצמו.

גופה מתגלה מתחת לכנסיה נטושה באחת החוות הנטושות בכפר אחד בגרמניה. חקירת המשטרה מעלה כי הגופה שייכת לאשה שמתה בשלהי מלחמת העולם השניה, שנת 1945.

הקורא/ת היודע/ת כל (כי הסופר פותח בכך את הספר) יכול/ה כבר לדעת כי המדובר באשה אחת מתוך קבוצה של נשים שצעדו באחד ממצעדי המוות והגיעו לפאתי הכפר, שם פגשו בקצין אס אס, שככל הנראה הכיר אותה.

מכאן ינוע הסיפור בין מאי 1945 לשנת 1992, ההווה של הסיפור, לחקירת המשטרה, תוך סיפורים נוספים מאז ומעכשיו עד הסוף הלא ממש צפוי (כי ככה זה ספר מתח, הרוצח תמיד יהיה זה שלא היה חשוד כלל).

העלילה לא ממש התרוממה, הסיפור לא ממש מעניין, שלא לדבר על כמעט מופרכותו – כל כך הרבה אנשים נרצחו בתקופת מלחמת העולם השניה, על מה ולמה מוקצים כל כך הרבה משאבים לחקירת משטרה של גופה מפעם? לא ברור.

כמה סיפורי רקע, על אנשים אחרים בכפר, כמה רומנים. אין ממש עומק באף דמות, באף תיאור.

יכולתי באמת להפסיק באמצע, או בשני שליש, או בשלושה רבעים. זהות הרוצח לא באמת חשובה.

אפשר לוותר.

יום א' של המתים – אנדריאס פור. תרגום: דפנה עמית. הוצאת: כתר. 334 עמודים

Tottensonntag  – Andreas Fohr

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)