האלים ירדו מן האולימפוס והם מתגוררים בבית שתפארתו מאחוריו: "המשפחה עברה הנה ב-1665, כשהדבר הוריד את מחירי הנדל"ן לשפל המדרגה.." ואין הם מצליחים למכור אותו, למרות שמחירי הנדל"ן עלו, משום שהבית רשום על שם זאוס – וזאוס סגור כבר שנים בעליית הגג. איש (או אל, לעניין זה) אינו יודע מה קורה עם זאוס, משום שהרה, אשתו, שומרת הסף ואינה מניחה לאיש או אל להכנס.

 האלים כבר נחלשו עם השנים, וכוחותיהם המיוחדים מספיקים להם בעיקר כדי למלא את משימותיהם הרגילות; כוחות לנסים ונפלאות כמו פעם, כבר אין להם, וכל שימוש בכוחותיהם ממעיט מן הכח עוד מעט.

 כדי להתפרנס עוסקים חלק מן האלים בעיסוקים הדומים למאפייניהם: כך ארטמיס, אלת הציד, מוליכה כלבים, בתקוה שיום אחד תגלה כלב ציד קצת פחות מבוית. אפולו, יפה כמו תמיד,  אחראי לצאתה ולבואה של השמש מדי יום, ומצטלם לתוכנית טלוןיזיה כחוזה נסתרות (כשהוא נעזר בשתי סיבילות לצורך כך). אפולו גם מפיל ברשתו נשים וגברים כאוות נפשו, ואם מישהו, ובעיקר – מישהי – אינה נענית לחיזוריו, הוא הופך אותה לעץ (ממש כמו דפני בשעתו).

ארס מסתובב בעולם ומחרחר מלחמות.

אפרודיטה, עדיין היפה בתבל, מספקת שירותי סקס בטלפון לבני תמותה.

דיוניסוס מחזיק פאב משלו, בו מוגש רק יין מייצורו, והוא מדג'ה בו.

ארוס מטיל חיצי אהבה ושנאה באנשים, והחל בהליך של "חזרה בתשובה": הוא מבקר בכנסיה יותר ויותר, ומתחיל להצטער שלא פגש בישו בחייו. הוא מוצא נחמה באמונה, בסליחה ובכנסיה בכלל.

כארון מוביל את המתים לשאול, ברכבת מיוחדת. ואסור להראות לו את כרטיס הנסיעה במהלכה, כי אז יחטוף אותו, ישליך את המת מן הרכבת, ולעד יישאר המת רוח רפאים בעולמנו זה.

 צפוף בבית האלים, יש תור לאמבטיה, ועוד מעט – עם האביב – תעלה פרספונה מן השאול כדי לשבת קצת בין בני משפחתה על פני האדמה, וארטמיס עתידה לחלוק עמה חדר – וממש ממש אין לה חשק.

 האלים, ממש כמו פעם ממשיכים בתככיהם ומריבותיהם, ולתוך אלה נקלעים ונזרקים החוצה, בני תמותה… בדרך כלל אין חשיבות לבני התמותה הללו, עד שאליס – בחורה צעירה – נוקשת על דלתם ומציעה את שרותיה כמנקה. הבית זקוק לשכזו, כי אלים לא מנקים !

 אפולו מתאהב בה, אך היא משיבה פניו ריקם, כי יש לה ידיד – ניל – שהיא מאוהבת בו בסתר –  ואפולו, עם כל יופיו הרב, לא מצליח לחדור ללבה. אז הוא כועס; הו, כמה שהוא כועס…

 וסביב כעסו זה של אפולו, תככיהם של האלים, מזימותיהם, כוחם ההולך ויורד – וחלקם של בני התמותה – נבנה סיפורה המקסים , המקורי, המשעשע, המצחיק של מארי פיליפס.

 רצון עז מתעורר, בעקבות הספר, לרוץ ולקרוא מחדש את האיליאדה והאודיסיאה, ושאר סיפורי המיתולוגיה.. אבל גם בלעדיהם – הספר הזה מומלץ ביותר.

האלים משתוללים  – מארי פיליפס. תרגום גיא הרלינג. הוצאת מודן (307 עמודים)

(פורסם ב- 8.1.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Gods Behaving Badly – Marie Phillips)