ביער אפל – רות וייר

ספר מתח טוב צריך להחזיק את הקורא/ת מהחל עד כלה, בלי אפשרות להניחו מן היד עד תומו.

"ביער אפל" בהחלט עונה על הקריטריון הזה.

בספר מתח טוב, או לכל הפחות כך מקובל, מתבצע איזה רצח, או פשע נורא אחר, די בהתחלה, והקורא/ת עוקב/ת במתח ומנסה לנחש מיהו הפושע, בדרך כלל כדי להיות מופתע/ת בסופו של הספר, ולחילופין, יודע/ת מי הרוצח מיד בתחילת הספר ועוקב/ת בהשתאות אחר דרכי הפעולה של הגיבור/ה הראשי/ת עד שהתעלומה נפתרת.

"ביער אפל" לא לגמרי עונה על הקריטריון הזה.

למען האמת, עד לאמצעו של הספר, לערך, כלל לא ברור איזה פשע בכלל התבצע.

לאונורה שואו מתעוררת בבית החולים כשאין היא זוכרת כלל מדוע הגיעה לשם. היא פצועה וחבולה, כולה פצע וחבורה, וכל מיני שברי זכרונות מסוייטים מהבהבים בראשה אך אינם מגיעים לתודעתה במלואם.

היא זוכרת ריצה ביער אפל, היא זוכרת שברי זכוכיות,  היא זוכרת שהוזמנה למסיבת הרווקות של מי שהיתה חברתה הטובה ביותר, עד לפני עשר שנים, ומאז ניתק הקשר לגמרי. קלייר היתה הילדה הכי יפה ואחר כך הנערה הכי יפה, הכי מוכשרת, זו שכולן רצו להסתופף בצילה, וכולם רצו בחברתה, ולהיות מזוהה כחברתה הטובה של מלכת הכיתה, פירושו להחשב תמיד בין המקובלות, להיות מוזמנת לכל המסיבות, להיבחר בין הראשונות בכל המשחקים, ולי, כפי שקלייר קראה לה, היום היא מעדיפה שיקראו לה: נורה, היתה בת המזל שזכתה בכל אלה.

אבל הקשר ניתק, כבר לפני שנים, ומסיבת הרווקות אליה הוזמנה הגיעה בהפתעה. הזמנה לחתונה, אגב, לא נילוותה.

חבורה קטנה, הכלה לעתיד, חברתה הטובה ביותר דהיום, חברתה הטובה ביותר מפעם, נורה, גיבורת הספר, עוד שתי חברות וחבר אחד, כולם מכונסים בבית זכוכית מבודד בתוך יער, בית שהכביש המוביל אליו משובש למדי, הטלפונים הסלולאריים לא ממש פועלים, כי אין כמעט קליטה, והטלפון הקווי מתנתק, מתישהו, במהלך סוף השבוע.

האווירה מתוחה, כפי שניתן לצפות, שכן יש איזה עניין לא גמור בין לאונורה לבין קלייר, עניין שיוסבר רק בהמשך, עניין שהעיב על חברותן והקשר ניתק.

"לא הייתי צריכה לבוא. ידעתי את זה. ידעתי את זה מהרגע שהאימייל נחת בקול צפצוף בתיבת הדואר הנכנס שלי.

אסור לחזור אף פעם לאחור." (עמ' 231)

(שזאת עצה לא רעה לחיים בכלל.)

בזמן הקריאה היתה איזו תחושה של דחיפוּת, של בהילוּת; מועקה לא מוסברת ההולכת וגוברת ככל שהקריאה מתקדמת. הזכרון המשובש, החסר, מעיק יותר ויותר. עד שכאשר מתרחש סוף סוף ארוע חריג, אלים, הוא מתקבל כמעט באנחת רווחה. משום שעכשיו ברור שיש משהו לא תקין שצריך לפתור.

לאט נטווים קרעי הזכרונות, לאט מתבררת התמונה. לאט תופס הכאב את מקומה של המועקה. תופס ואינו מרפה. וצריך לפתור, ומוכרחה להבין מה ועל מה ואיך.

ספר מתח משובח שקשה להניחו מן היד עד הדף האחרון.

מומלץ לסוגו (ונראה לי שאוסיף את רות וייר לרשימת אלה שצריך לקרוא)

 

ביער אפל – רות וייר. תרגום: דורית בריל-פולק. הוצאת: מודן. 336 עמודים

In a Dark, Dark Wood – Ruth Ware

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *