פָּצ'ינקו – מין ג'ין לי

אלמלא הספר הזה כנראה היתה ההיסטוריה של הכיבוש / סיפוח היפני בקוריאה נשאר עלום בשבילי; שיעורי ההיסטוריה בבית הספר לא הגיעו עד המזרח הרחוק, וכל מה שלא נגע ליהודים ויהדות די נדחק הצידה. קוריאה ויפן לא ממש נגעו בהיסטוריה היהודית, אז לא באמת היה צורך שנלמד.

וטוב שנכתב הספר הזה וטוב שתורגם, וטוב שקראתיו, כי אלמלא עשיתי כן, לא הייתי אצה להשלים, ולו במעט את הידע שלי על הכיבוש / סיפוח היפני, ולוּ רק כדי להבין טוב יותר את הספר הזה.

הספר סוקר את תולדותיה של משפחה אחת, קוריאנית, תחת הכיבוש היפני, ובהמשך, הגירתם של הדורות הבאים ליפן, שם המשיכו להחשב כנחותים, כמיעוט שאין "להתערבב" בו, שרצוי לא להעסיקו, שחשוד בהתנהגות לא נאותה.

האנשים הפשוטים, אלה שחיו בכפר דייגים קטן, גיבורי הספר הזה, שידעו תמיד, גם בעיתות מצוקה יחסית או מוחלטת לשמור את הראש "מעל המים" לכלכל עצמם בתבונה, ולהשמר, ככל שיכלו מן הפוליטיקה הכללית.

"…'אין מה לעשות', היה אומר, 'אין מה לעשות.' בין אם סין תיכנע ובין אם תתקומם עדיין יהיה צריך לעקור את העשבים השוטים מגינת הירק, לקלוע חבלים לסנדלים ולשמור על התרנגולות המעטות מפני הגנבים שניסו את כוחם לעיתים קרובות." (עמ' 20)

יאנג'ין שהתאלמנה מבעלה, מחזיקה באכסניה דלה לפועלים, עמלה מבוקר עד לילה על רווחתם של אורחיה, היא ובתה, סונג'ה. הבת הרה לאיש עסקים המגיע מדי פעם לכפר, וכשמתברר לה שהוא נשוי לאשה אחרת, ביפן, אב לבנותיה, מתרחקת ממנו, ובהמשך נישאת לכומר קוריאני ומהגרת עמו ליפן.

גם ביפן אין חייהם קלים, משום שכאמור, הקוריאנים נחשבו לנחותים על ידי היפנים שסירבו לקבלם כחלק מן העם, והתיחסו אליהם כאל מיעוט כמעט מנודה.

הבנים שנולדו לסונג'ה, הם סיפור ההמשך. יחסיהם עם הסביבה, עם היפנים, מהלך המלחמה והשפעתו עליהם, הכניעה היפנית במלחמת העולם השניה, שלא שיפרה את מצבם של הקוריאנים, ומלחמת קוריאה הפכה את קוריאה לבלתי אפשרית לחזרה אליה.

הבנים האלה ניסו להתערות, כמיטב יכולתם בחברה היפנית הסובבת, בהצלחה חלקית בלבד, תוך צורך להסתיר, כל הזמן להסתיר את מוצאם.

על חיי היומיום של מיעוט דחוי, ועוד יותר, על חייהן של נשים שכל מעשה או מחדל שלהן מקרין על מעמד משפחתן, על הצורך לשרוד בתנאים בלתי אפשריים כמעט, על תושיה ואהבה, היכולת לקבל, היכולת להשאר אנושיים, גם עם כל הרוע היומיומי שמסביב.

ספר שמאיר תהליכים ופותח צוהר לחיים במקום אחר ובזמן אחר, ובקריאת פרק ה"תודות" מתברר כי האפליה מתמשכת גם כלפי קוריאנים מדור שלישי ורביעי ביפן, הניכור, ההרחקה.

ספר מרתק ומהפך דפים, וכדאי עד מאד.

ועוד משהו שמצאתי בין דפיו, שמתאים לכל מיני אמהות (ואבות גם), המבקשות לחזור בזמן כדי לתקן. ואי אפשר:

".. היא הצטערה על שאינה יכולה לקחת בחזרה את כל הפעמים שבהן נזפה בילדיה רק מכיוון שהיתה עייפה. היו טעויות רבות כל כך. אם אפשר היה לתקן, הייתה נותנת להם להישאר באמבטיה עוד קצת, מקריאה להם עוד ספר לפני השינה ומטגנת להם עוד מנת שרימפס." (עמ' 372)

 

פָּצ'ינקו – מין ג'ין לי. תרגום: אורה דנקנר. הוצאת: שוקן. 446 עמודים

Pachinko – Min Jin Lee

 

לרכישה  (בכל הפורמטים לא כולל קינדל)

לקריאה נוספת: על הכיבוש היפני בקוריאה

אולם פ'צינקו ביפן

 

 

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *