משחק השקרים – רות וייר

את רות וייר פגשתי כבר בשני ספריה "האשה בתא מספר 10" ו"ביער אפל", שניהם מותחנים שהיפכוּ דפים והדירו שינה מעיני; לכן מובנת לגמרי הציפיה כי גם הספר הזה, שנועד לשמש "הפוגה" בין ספרים יותר "רציניים", יהיה כזה מין מותחן: מהפך דפים ומדיר שינה.

ובכן – לא. לא לגמרי מהפך דפים. בהחלט לא מדיר שינה. אמנם יש כאן תעלומה, ויש רצון למצוא מהי, אלא שהתעלומה היא תעלומה ישנה ומירב המתח נבנה סביב הגילוי לשיעורין; לא נספר לכם בהתחלה מה היה, כדי שתמשיכו לקרוא.

אז כן, קראתי עד הסוף, אבל לא באמת "נמתחתי" ולא באמת עניין אותי לדעת מה קרה פעם; התחבולה הזאת לא עבדה לגמרי, התפרים גסים מדי, הסיפור קצת פחות מתקבל על הדעת.

אייזה וולד, המספרת, מקבלת יום אחד מסרון מאחת מארבעת חברותיה-ההכי-טובות בפנימייה של פעם; המסרון אומר: "אני זקוקה לכן"; נשלח אליה ואל השתיים הנוספות. ומיד שלושתן מניחות את חייהן בצד ונוסעות לכפר הסמוך לפנימייה בה למדו, לסייע לקייט, זו ששלחה את ההודעה.

הקורא/ת כבר יודע/ת שהקריאה באה בעקבות מציאת גופה, והחל מנקודה זו הסיפור נע בין העבר – תקופה קסומה ומוזרה של נערוּת בפנימיה, רביעיית נערות המסוגרת אילו בתוך בועה (עוד מאפיין של כתיבתה של רות וייר – מקום סגור, נבדל, או כמו במקרה הזה, חבורה מסוגרת), עם יחסים כמעט סימביוטיים, כאשר אביה של קייט מתגורר בסמוך, בטחנה ישנה והוא המורה של בית הספר לציור, וצייר ידוע בפני עצמו, וההווה – מציאת הגופה, ומה שמתגלה מסביבה, הבידוד מרצון שקייט חיה בו, קולות מן העבר, אנשים חיים ורוחות רפאים, ותעלומה שמסרבת להתגלות, כדי להשאיר את הקורא/ת גם לעמודים הבאים.

 

כפי שציינתי – הספר הזה פחות מרתק ומהפך דפים מספריה האחרים של וייר; היכולת לספר סיפור עדיין כאן, רק שהסיפור פחות משכנע.

 

גם התרגום, הפעם, או שמא, העריכה, קצת פחות מוקפדים; כך למשל, בעמ' 283 – ".. למה הן דיברו איתנו כאילו הן לא יודעים בוודאות.."

 

ורק משפט אחד שהצלחתי "לחלץ" מתוך הספר, שראוי, בעיני, לציטוט: ".. היו לי חברים קנאים בעבר, והם היו רעילים – הם מרעילים את מערכת היחסים ואת ההערכה העצמית שלך. בסופו ש דבר, את מתחילה להציץ לאחור, להטיל ספק במעינים שלך. האם פלרטטתי עם הגבר הזה" לא התכוונתי לעשות זאת. האם הסתכלתי על הידיד הזה כאילו אני מעוניינת? האם המחשו, שלי היה עמוק מדי? האם החצאית שלי היתה קצרה מדי? האם החיוך שלי היה עליז מדי?

את מפסיקה לבטוח בעצמך. ספקות ממלאות את המקום שבו היו קודם אהבה וביטחון." (עמ' 330)

(ממש מהחיים)

 

לשיקולכם.

 

משחק השקרים – רות וייר. תרגום (לא לגמרי מוקפד): דורית בריל-פולק. הוצאת: מודן. 424 עמודים

The Lying Game – Ruth Ware

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *