אנשים כמונו – נעה ידלין

אבל לְמה ציפית? אני שואלת את עצמי…. כן, קראתי עד סופו של הספר, הפכתי בדפיו מתחילתו ועד סופו, אפילו עצרתי לרגע להציץ בביקורת אחרת על הספר, ששיבחה אותו מכל וכל.

אולי אני סתם לא רואה דברים?

עכשיו, כשאני כותבת את הביקורת הזו, הצצתי לביקורת שלי על ספרה הקודם שקראתי – בעלת הבית; יכולתי להתחיל את הביקורת הזו באותן מלים ממש: "נו, אז מה?   זו התחושה שנותרה בי אחרי קריאת הספר הזה.  זאת אומרת – היא יודעת לכתוב, נועה ידלין, בהחלט יודעת לכתוב, והספר קולח, פחות או יותר (לפעמים קצת פחות), והחל מאמצע הספר (בערך) הוא אפילו מתחיל "להפוך דפים". אבל זהו, זה הכל. אין תובנות חדשות, אין שפה מיוחדת, אין שום דבר שישאר אחר כך מן הספר הזה."

כי כן, גם מן הספר הזה "אנשים כמונו" אני יוצאת בעיקר עם תחושת החמצה; אולי כי ציפיתי, לפחות על פי הכתוב על הכריכה האחורית, למעט אינטרקציות מעניינות של המשפחה ה"לבנה" שבאה לחיות בשכונה הדרומית, תחילתה של ג'נטריפיקציה אולי, עימותים אפשריים עם השכנים הוותיקים.

אבל לא באמת קורה משהו בספר. אסנת ודרור, זוג עם שתי בנות עוברים לגור בשכונה קצת שכוחה (דרום מזרח תל אביב לפי התאורים), אבל לא לגמרי מנסים להתערות בה. הבת הגדולה הולכת עדיין לבית הספר הקודם שלה, ולשנה הבאה הם מנסים לרשום אותה לבית הספר לטבע, ובשום אופן לא ירשמו אותה לבין הספר בשכונה, וגם את הבת השניה הם מבקשים, בבוא היום לרשום לבית הספר בו לומדת הגדולה.

אז יש קצת אינטרקציה מוזרה עם השכן שחצרו גובלת בחצרם, וסוג של התחברות עם משפחה שבתם לומדת עם הבת הבכורה של אסנת ודרור באיזה חוג, וגם עם איזה זוג קצת ניו-אייג'י שבעקבותיהם בעצם עברו לשכונה. ויש ההתלבטויות אם עשו נכון, והשאלה האם השכנים לא קצת או הרבה עבריינים.

"… אנשים מתחברים לאנשים שדומים להם, בערכים, בתרבות, בסגנון חיים, זה בכל העולם ככה, זה לא נראה לי כזה.. סנסציוני, ואסנת אמרה, יש הבדל בין להתחבר או לא להתחבר ובין לחשוב שכל מי שלא דומה לך עבריין.." (עמ' 74)

וקצת אינטרקציות בתוך המשפחה.

וזהו. אין סיפור גדול, אין משהו שיעצור את נשמתך.

יש כתיבה מצוינת, כי לכתוב היא יודעת. יש כתיבה בגוף שלישי על אסנת, אבל כאילו מתוך זרם התודעה שלה, כי הקורא/ת מלווה אותה הן בדיבור והן במחשבה והן במעשה.

אבל בעיקר נותרתי עם תחושה של החמצה מסוימת.

וחבל.

 

אנשים כמונו – נעה ידלין. הוצאת: זמורה. 288 עמודים.

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *