מוזר; אני חושבת שזו ההגדרה המדויקת ביותר של מה שנשאר בי אחרי הספר הזה.

 את ספריה של אטווד, אחרי קריאת לא מעט מהם, אני מחלקת – ביני לביני לספרים אוטוביוגרפיים או סמי-אוטוביוגרפיים, לבין ספרי סיפורים. אל פני המים נופל בקטגוריה הראשונה.

 שוב פוגשים כאן את המשפחה המבודדת: אב, אם, בן ובת, היכרות אינטימית עם הטבע, יכולת לחיות ב"חוץ", הכרות עם החי והצומח ממש כמו ב"עין החתול" וב"אי סדר מוסרי".

 אשה צעירה – המספרת, מגיעה לבית הוריה באי אחד נידח בקנדה, יחד עם מאהבה וזוג חברים נשוי, לאחר שנודע לה כי אביה נעדר. לכולם זהו מעין מסע הרפתקאות, לה הוא מסע של זכרונות וחיבור עם עברה.

 היא, המספרת, היתה פעם נשואה והיה לה ילד, והאיש שהיא היתה נשואה לו, והתגרשה ממנו – לקח ממנה את ילדה: "… אף אחד לא גרם לי עצב מאז בעלי. גירושים הם כמו קטיעה, אתה ממשיך להתקיים אבל יש ממך פחות". האיש שאיתה עכשיו אוהב אותה, כנראה, ומבקש "לביית" אותה – כי היא קצת מוזרה, קצת מרוחקת.

 הזוג שאיתם – שהוא מושא לקנאתה, במידה מסויימת, משום שיש ביניהם איזו שלמות, איזו הבנה שמעבר למלים – מתברר לה כזוג שמערכת היחסים שלהם משעבדת את האשה לגחמותיו של האיש: "'הוא יעניש אותי על זה"' היא אמרה באופן פטליסטי. "יש לו מערכת חוקים כזאת, אם אני מפרה אחד מהם אני נענשת, אבל הוא כל הזמן משנה אותם כך שאני אף פעם לא בטוחה. הוא משוגע, משהו חסר בו, את יודעת למה אני מתכוונת? הוא אוהב לגרום לי לבכות כי הוא לא יכול לעשות את זה בעצמו.'"

 האשה הזאת, המספרת, הולכת ושוקעת בעולמה שלה, הולכת ומתרחקת מחבריה למסע ולחיים; הם הולכים והופכים ל"אמריקאים" שזהו סוג של "מְקוּלקַלוּת", והיא מתרחקת לכיוון השני – אל הטבע, אל מה שבעיניה הוא האמיתי והטהור.

 לקראת סיומו הופך הספר למוזר למדי; המספרת הולכת ומתנתקת, הולכת ומתחברת לטבע, הולכת ומתנתקת מחברת בני האדם.

 יש בספר הזה מן הקסם האטוודי – השפה האופיינית, הדגש על דיכויין של הנשים; אולם, מבין כל ספריה שקראתי עד עתה, זהו הפחות מעניין, בעיקר בגלל סופו שאין זה כלל ברור מה המשמעות שבקשה אטווד לשוות לו.

 ובכל זאת – אטווד היא אטווד, וגם ספר פחות משובח שלה, עדיין מרתק (כמעט עד סופו) ובהחלט "שווה" קריאה (מה גם שאין הוא מגיע אף ל- 200 עמודים).

.

אל פני המים – מרגרט אטווד. תרגום: תמר שטייניץ. הוצאת אתנחתא (187 עמודים)

(פורסם ב- 11.8.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Surfacing – Margaret Atwood)