מקרים אבודים – קייט אטקינסון

מקרים אבודיםהבלשים הפרטיים בספרים הישנים היו בדרך כלל גברים בודדים שכל מה שידענו עליהם (חוץ מזה שתמיד פענחו את התעלומה בסוף הספר) היה איך נראה המשרד (מוזנח, בדרך כלל, עם אקדח במגירת השולחן, ובקבוק אלכוהול עליו), איך נראית המזכירה (נעלי עקב, ציפורניים אדומות, גרבי ניילון, חצאית צמודה – מטופחת מכף רגל ועד ראש, ותמיד תמיד עמוסת עבודה), איך נראית שגרת יומו (שתיה בפאב הסמוך, בריחה מנושים, עד שמגיע "המקרה" התורן), וזהו בערך. אף פעם לא היו להם אשה, או ילדים; זאבים בודדים.

 עד שבאו הבלשים שנכתבו בידי נשים – אדם דלגליש של פי.די. ג'יימס, למשל, שאנחנו יודעים שהוא אלמן, ומשורר, מלבד היותו בלש משטרה מצטיין, מיכאל אוחיון של בתיה גור, גרוש ואב לבן, מזרחי שהתחתן עם אשכנזיה מיוחסת והתגרש ממנה, סטודנט מצטיין באוניברסיטה… פתאום לבלשים יש חיים

 כזהו גם ג'קסון ברודי, שבאיזשהו סדר לא מסודר, פגשתי בו קודם בספר השני – "אקדח במערכה הראשונה" – ועכשיו, דקה לפני הספר השלישי, בספר הראשון. ברודי הוא בלש משטרה בעבר, בלש פרטי בהווה, גרוש ואב לבת, מקנא נואשות לאשתו לשעבר, מבכה כל רגע שאינו מבלה עם בתו.

 ברודי עוסק בכל מיני עניינים משעממים למדי – עיקוב אחר אשה אחת שאישה חושד שהיא בוגדת בו, והוא מלווה אותה בכל עיסוקיה עד לשדה התעופה, שכן היא דיילת; במקביל הוא מסייע לגברת קשישה אחת למצוא את חתוליה האובדים תדיר (עבודה שהוא מסתייג ממנה, אבל הגברת אינה יודעת לקבל לא כתשובה, בעיקר משום שהיא נהנית מחברתו ביותר).

שלושה "מקרים" חדשים נוחתים על שולחנו של ברודי בזמן מסוים – אוליביה לנד שנעלמה כאשר היתה בת שלוש – לפני 34 שנים, ושתי אחיותיה מבקשות עתה לדעת מה עלה בגורלה; לורה ואייר, שנרצחה במשרדו של אביה, והיא בת 18, לפני 10 שנים, והרוצח מעולם לא נתפס; טניה  – תינוקת שהיתה עדה לרצח אביה לפני 25 שנים, ועתה דודתה מחפשת אותה..

 בפרק הראשון – ההתוודעות למשפחתה של אוליביה: בפרק לא ארוך כלל מצליחה אטקינסון לפרוס לפני הקורא את חיי היומיום של משפחת לנד, לפרטי פרטים, כולל ההיסטוריה המשפחתית; מין פאסטורלה כפרית בקיימברידג' – האב מרצה למתמטיקה, האם שהיו לה חלומות על חיים כאשת מתימטיקאי דגול, ובפועל יולדת לו ארבע בנות, ולא מבינה איך הפכו חייה למשמימים כל כך. ביד אמן משרטטת אטקינסון את חיי המשפחה הזו, עד אותו הרגע שבו מתגלה העלמותה של אוליביה – הילדה הכי אהובה על כולם, היחידה האהובה על אמה.

 בפרק השני מוצג תיאו וואייר, שדאגתו ללורה בתו בת ה- 18 (יש לו עוד אחת, רחוקה, שהוא אוהב פחות), גורמת לו לצאת מדעתו רק מן המחשבות על הדברים הנוראיים שעלולים לקרות לה, והנושם לרווחה כאשר היא מחליטה לעבוד במשרד עוה"ד בו הוא אחד הבעלים.  ובמקום הכי בטוח, לכאורה, היא נרצחת… והרוצח לא נמצא מעולם.

 מישל התאהבה באיש אחד והרתה לו, והלכה אחריו לכפר נידח, שם עם התינוקת החדשה, שאין היא יכולה כלל לאהוב, משום שכל חייה התהפכו, אף היא אינה מבינה איך הפכו חלומותיה הגדולים והיפים למציאות כה מאכזבת.

 בחוט אמן טווה אטקינסון את שלושת הסיפורים האחד לתוך השני, כאשר מפרק לפרק הופך הפתרון לברור יותר ויותר לקורא, וכמובן – עם טוויסט בסופו.

 ומלה חמה במיוחד למתרגמת – עפרה אביגד; לא רק שהתרגום מצויין ביותר, קריא, זורם, אין כלל הרגשה של תרגום, אלא אף טרחה והעירה-האירה במקומות המתבקשים, לגבי שירה ופואטיקה אנגליות שהקורא הישראלי המצוי אינו בקי בהן – ועל כך תבורך עוד יותר.

 מומלץ מאד מאד

מקרים אבודים – קייט אטקינסון. תרגום: עפרה אביגד. הוצאת עברית ו-כתר. (355 עמודים)

(פורסם ב-  13.9.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Case Hiltories – Kate Atkinson)

Share

תגובה אחת בנושא “מקרים אבודים – קייט אטקינסון

  1. פינגבאק: מקרים אבודים – קייט אטקינסון | אלה יווניה קוראת ספרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *