הנרות בערו עד כלות – שאנדור מאראי

הנרות בערו עד כלות – שאנדור מאראי

רק כשהגעתי לאחרית הדבר, שכתבה רותי גליק, מצאתי אישוש לדברים שחשתי בעת קריאת ספרו זה של שאנדור מאראי, ואף ב"האמיתית", ספר שדרכו התוודעתי לכתיבתו של מאראי.
באחרית הדבר מצאתי גם את תולדות חייו וכתיבתו של מאראי, ואלה כאילו הבהירו עוד יותר את שחשתי בעת הקריאה.
 "הנרות בערו עד כלות" הוא סיפורה של ידידות ואהבה ובגידה; כל אלה מסופרים מפיו של איש צבא בדימוס, הסח אותם באזני חברו משכבר, ידיד נפשו אי אז, במהלך לילה שלם, עד שכלים הנרות שהובערו במהלך פגישתם.
 הפגישה הזו מתקיימת 41 שנים לאחר פגישתם הקודמת של השניים, פגישה שכמו זו הנוכחית לוותה בארוחת ערב ובשיחה… ולאחריה נעלם הידיד למשך כל אותן שנים.
 בפגישה ההיא נכחה גם אשה, אשתו של הגנרל, שבינתיים הלכה לעולמה.
 כמו ב"האמיתית" גם כאן זהו רקוויאם לעולם חברתי תרבותי שהיה ואיננו עוד, עולמה של הבורגנות על גינוניה ואיפוקה, עולמה של האצולה, עולמה של האימפריה האוסטרו הונגרית.
 גם סיפור המסגרת, כמו ב"האמיתית" נסוב סביב נישואין שיש בהם אהבה רבה מצד אחד, וחישובי נוחות / תועלת / התאמה מן הצד השני.
ובעיקר – יש כאן איפוק, איפוק רב, בשפה, במחוות, הכל מרומז: הכאב, הידידות, האהבה, הקנאה, השנאה…
 וישנו דיוק רב, מפורט עד פרטי הפרטים: "רק מתוך הפרטים אנחנו יכולים ללמוד על מה שחשוב, כך למדתי בספרים ובחיים. צריך להכיר כל פרט, כי איננו יכולים לדעת איזה מהם חשוב, מתי מילה אחת מבהירה את מה שמצוי מאחורי הדברים. יש לשמור על סדר בכל."
 במהלך 41 שנות הפירוד בין הידידים, חברי הנפש בעבר, מבין הגנרל אט-אט, תוך בחינה והתבוננות אל העבר, את הסיבות להיעלמו של חברו, והפגישה בלילה הזה נועדה לסגור מעגל ביניהם.
כדי שימצאו שלווה בנפשם, אולי.
כדי שיוכלו למות בשקט, אולי.
 משהו קרה שם באותו לילה שלפני 41 שנים, והם צריכים לברר זאת ביניהם.
 האם הגורל זימן את המאורעות שהפרידו ביניהם, או שמא כל אחד מהם אחראי לאותם מאורעות,לאותו גורל?
"אין זה נכון שהגורל מתערב בחיינו באופן עיוור, לא. הגורל נכנס דרך הדלת שאנחנו פותחים, ואנחנו מזמינים אותו פנימה. אין בנמצא אדם חזק וחכם דיו כדי להרחיק מעליו במילה או במעשה את הגורל המר הנובע מישותו ומאופיו על פי חוק ברזל. "
 דיון באחריותו של אדם לגורלו, יחד עם סיפור המסופר היטב, בלשונו המאופקת והעשירה של מאראי.
ספר יפהפה ומומלץ.
הנרות בערו עד כלות – שאנדור מאראי, הוצאת כתר. תרגום (מצוין ביותר): מרים אלגזי. (160 עמודים)
אחרית דבר מאלפת: רותי גליק.
 (פורסם ב – 26 מרץ 2010 בפורום הספרים של YENT)
(A Gyetyak Osonkig Egnek – Sandor Marai)

אלה יווניה קוראת ספרים