בז וניאלה – מרגרט אטווד

בז וניאלה(קריאה חוזרת)

 מתישהו במהלך הקריאה ברכתי על המשבר הכלכלי הגדול שנפל על העולם בשנתיים האחרונות; משבר שאיכשהו צמצם חלק מהצריכה המיותרת, הבזבזנית והחזיר סוג של שפיות להתנהלות הכלכלית של העולם. משבר שאולי הרחיק אותנו קצת מהדיסטופיה שב"בז וניאלה".

 כי ב"בז וניאלה" העולם הוא עולם של תאגידים המטפחים צריכה בזבזנית ומיותרת, ומפתחים עוד ועוד מוצרים ש"כולם צריכים".

בעולם הזה ישנם המתחמים המוגנים של העולם המערבי / התאגידי, בהם מתגוררים החוקרים המועדפים ובני משפחותיהם, בהם מפתחים את גלולות הנעורים הבאות שיעלו הון רב, משבטים ומייצרים בעלי חיים עם תכונות של בעלי חיים אחרים, כדי שיתאימו לצריכה; כך למשל – השתלזיר שהוא חזיר שבהנדסה גנטים מגדלים לו איברים חליפיים לאיברי האדם, או הכלזב – שהוא החלאה של כלב וזאב, כלב שמירה מצוין שלעולם ובשום פנים ואופן אסור להתקרב אליו, משום שהוא לא ניתן לביות.

וישנם העופות עם הרבה רגליים לאוהבי הפולקעס.

 וישנן עוד המצאות סודיות – שכפול גנטי של אדם עליון במידה מסוימת, מוזר במידה אחרת, תמים ורך כתינוק שנולד, מכיוון אחר – אדם שלא ידע תשוקה ולא שנאה, לא קנאה ולא עצבות…

לא יהיו בו גזענות ואמונות תפלות, יהיה חסין למחלות, לא יהיה לו רכוש, לא תהיה לו משפחה – רק שבט – אדם קדמון חדש נעלה על האדם….

 ומחוץ למתחמים, ביתם של אלה שלא היו כה ברי מזל להיות חכמים במיוחד, או בנים למשפחות החיות במתחמים, ואולי מורדים ב"שיטה" הקיימת – פלביה.

פלביה היא אזור פראי, המסוכן עד מאד לבני תרבות, ואם הם יוצאים אליו, הם נזקקים לרשיונות מיוחדים ולהגנות מיוחדות: "שורות שורות של בתים מסואבים; בנייני דירות עם מרפסות זעירות כביסה תלויה על מעקותיהן; בתי חרושת שעשן יוצא מארובותיהם; מחצבות חצץ. ערמה ענקית של אשפה ליד מה שנראה לו כמו כבשן טמפרטורה גבוהה. קניון דומה לאלה שהיו במרפאכל, רק שבמגרש החניה היו מכוניות ולא רכבי גולף חשמליים. רחוב של אורות ניאון, עם ברים ומועדוני חשפנות ומבנה שנראה כמו אולם קולנוע –מוצג ארכיאולוגי…. כל הדברים בפלביה נראו כה חסרי גבולות, כה נקבוביים, כה חדירים, כה פתוחים לרווחה, כה משועבדים למקריות."

 אבל כל אלה היו ואינם עוד.

 איש השלג הוא האדם האחרון שנותר, הוא והברואים החדשים הללו- הנקראים בפיו ילדי בז.

 בז היה פעם ילד שקראו לו גלן, והוא היה חכם במיוחד.  איש השלג היה גם הוא ילד, קראו לו ג'ימי, והוא לא היה כל כך חכם, אבל הוא היה החבר הכי טוב של גלן.

בתקופה שבה חברים הכי טובים עקרו מדי פעם למתחמים אחרים, כי ציידי הראשים מצאו להוריהם עבודה טובה יותר, עם תגמול טוב יותר, בתקופה כזו הצליחו שני הילדים להשאר יחד, ולהשאר חברים.

 יחד בקרו בבית הספר, יחד שיחקו שח, יחד גלשו באתרי אינטרנט מותרים ועוד יותר באסורים  – כי גלן היה חכם במיוחד ולמד לפרוץ רשתות הגנה.

יחד הגיעו לאתרי פורנו, בהם אנשים מצלמים עצמם בסרטי סנאף, כדי שיוכלו אחר כך לראות עצמם נהנים מילדות קטנות וילדים קטנים, או מסקס ביזארי אחר, בלי שמי מחבריהם ידע על כך (פני ה"משתמשים" כוסו בריבועים מוכרים)…

יחד הם ראו יום אחד ילדה אחת, בסרט אחד, שהישירה מבט למצלמה.

 ופעם הם פגשו נערה אחת, וחשבו, או ידעו שזו היא, הילדה מהסרט – ניאלה (זה השם שבחרה לעצמה).

 אבל בז שהיה גלן, כבר מת, וניאלה, שהיתה פעם ילדה במזרח הרחוק, כנראה, שנמכרה ל"תעשיית המין" (איזה ביטוי מכובס המסתיר בתוכו כל כך הרבה דברים מתועבים) ועברה ידיים וגלגולים, עד שהגיעה למרכז הכי חשוב במתחמים של תרבות התאגידים, גם היא כבר מתה.

 ונשאר רק איש השלג, שהיה פעם ג'ימי, ועכשיו הוא אחראי על ילדי בז.

 הספר הזה הוא הספר הראשון של מרגרט אטווד שאי-פעם קראתי; אחריו עברתי לקרוא כל מה שרק יכולתי להניח עליו יד מפרי עטה.

הספר הזה, סווג כ"מדע בדיוני"; אבל הוא לא!

הספר הזה הוא על אנשים, על ניצול, על כלכלה חזירית

ועל תוצאותיה.

והוא מומלץ ביותר בהחלט.

 בז וניאלה – מרגרט אטווד. תרגום (טוב מאד) עמנואל לוטם. הוצאת כנרת.(399 עמודים)

(פורסם ב – 31 מאי, 2010  בפורום הספרים של YNET)

(Oryx and Crake – Margaret Atwood)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *