העזרה – קתרין סטוקט

העזרהג'קסון מיסיסיפי – תחילת שנות הששים של המאה העשרים; מרתין לותר קינג מתכונן למצעד לוושינגטון, לנאום חייו: "יש לי חלום".  רוזה פארקס היא כבר סמל, וכבר מותר לשחורים לשבת בכל חלק של האוטובוס.

אבל בזה בעצם מתמצות זכויותיהם; עדיין הם תלויים בלבנים בכל צעד ושעל, לכל משפחה לבנה יש עוזרת שחורה המטפלת בבית ומגדלת את ילדי הלבנים. הילדים הללו אוהבים בדרך כלל את המטפלות כהות העור, לעתים אף יותר מאשר את אמותיהם, עד שהם גדולים מספיק כדי להבין מה מעמדן של הנשים הללו, והן הופכות בעיניהם למשהו שהוא מובן מאליו (במקרה הטוב).

 השכונות מופרדות. השחורים חיים במעין גטו, ואין להם כל כך לאן להתרחב; בעלי הבתים הם כמובן הלבנים. הגברים מועסקים במפעלים ובשדות שבבעלות הלבנים. דומה שהעבדות לא תמה, היא רק החליפה שם וכללים, אבל נשארה בעצם כל הזמן הזה, יחד עם ההפרדה הגזעית.

 שלוש נשים, שלושה קולות לספר: סקיטר, צעירה לבנה (בת דמותה של סטוקט ?), השבה לביתה מהקולג'; אמה ממתינה רק לכך שתנשא כבר, כמו חברותיה, אבל היא רוצה לכתוב.

אייבילין, שחורה העובדת אצל אחת מחברותיה הטובות של סקיטר ומגדלת את בתה של החברה; אייבלין שבעלה עזב אותה לאנחות כבר לפני שנים, ובנה יחידה נדרס למוות לא כל כך מזמן, והיא צריכה להמשיך לעבוד, להמשיך להתקיים.

מיני, שחורה אחרת העובדת אצל עוד חברה טובה של סקיטר – הילי – שהיא אמא נפלאה לשני ילדיה, מנהיגה בלתי מעורערת של ליגת הנשים המקומית, ובעלת דעות מאד מוצקות בנושא ההפרדה שיש לקיים בין שחורים ללבנים. מיני שיש לה ארבעה או חמישה ילדים משלה ובעל מכה, שיש לה דעות מוצקות משלה על ההפרדה הגזעית, דעות שלא פעם גרמו לפיטוריה ממקומות עבודה.

 שלושת הנשים הללו מתאגדות לספר את סיפורן של הנשים השחורות הדרומיות, המועסקות אצל לבנים; בחשאי הן מתאגדות, נפגשות בחושך, אחרי שעות העבודה, בהחבא, שאיש לא ידע, שאיש לא ישמע, משום שהתוצאות יכולות להיות הרות אסון לשחורות, שעלולות לאבד את מקום עבודתן ואולי אף את חייהן, וללבנה שביניהן, שעלולה להיות מנודה ומוחרמת בקהילה הקטנה שלה.

שלוש נשים, וכל אחת בתורה מספרת חלק מן הסיפור, ומסיפוריהן נארגת תמונה המציגה את הדרום בלי להסתיר, בלי כחל וסרק, בכל כיעורו, לא דרך מעשים הרואיים, אלא דווקא דרך חיי היומיום.  הצורך להסתיר (דעות, אמונות, מחשבות, הבעות פנים) להסתתר, להתנהג כפי שצריך ולא לסטות כלל מן הדרך.

והפחד שמא יתגלה הסוד.

לאורך כל הספר נשמר המתח והחשש, ש"זה יגמר לא טוב". אף לרגע לא הרפתה  התחושה הזו.

 

מומלץ בהחלט

ותודה לגאולה שהמליצה בחום.

 העזרה – קתרין סטוקט. מאנגלית: נורית לוינסון (שאפו על התרגום). הוצאת מודן (477 עמודים)

(פורסם ב– 14 יוני, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(The Help – Kathryn Stockett)

אלה יווניה קוראת ספרים