הספר "הבשורה על פי ישו" נפתח בניתוח ציור: תיאור פרטים מתוך ציור המתאר את צליבתו של ישו, ציור כפי שרבים כמותו צוירו תוך שימוש מודע בדמויות מסוימות ובסמלים מסוימים, עד כי נהיר וברור למסתכל מי מסמל את הטוב ומה מסמל את הרע; הביקור הבא במוזיאון, או בכנסיה וההתבוננות בתמונות ילוו בזכרונות מן התאור הזה, המפורט עד פרטי הפרטים:
"… אנו פשוט מצטרפים לדעה הרווחת אצל מרבית הציבור, המתעקשת לראות בבלונדיניות, באלה הטבעיות וגם באלה הצבועות, את כליהם היעילים ביותר של החטא וההפקרות. " (עמ' 11).
"הבשורה על פי ישו" הינו רומן היסטורי המתאר מזוית הראייה המיוחדת של סאראמאגו את הורתו, לידתו וגידולו של ילד אחד יהודי, בכפר נצרת שבגליל, בתקופת בית שני.
אולם, לא רק רומן היסטורי, כי אם גם כתב קיטרוג כנגד הכנסיה ונגד האמונה בכלל; אלוהים של סאראמאגו מוצג באור גרוטסקי כמעט, כדבר מה קטנוני השואף להגדיל כוחו עוד ועוד, ולשם כך בוחר בישו, בנו (כי אלוהים, מסתבר, אינו יכול להפיץ את בשורתו בעצמו, אלא נזקק לדמות בשר ודם), ולא די בכך שבחר בו, הרי שרק הפיכתו של הבן לקדוש מעונה תסלול את הדרך להפצת הבשורה.
בתמונה מצמררת של מפגש בין אלוהים לבין ישו (כשגם השטן נוכח) מתאר אלוהים לישו את מותו ומותם של קדושים אחרים, לפרטי פרטים – מיני מיתות משונות בדרכים משונות עוד יותר, ואם נקח בחשבון כי אלוהים הוא כל יכול, הרי שגרימת כל כך הרבה יסורים לבני אנוש, כדי להגדיל את כוחו והשפעתו של אותו אלוהים, מלמדת לא מעט על השימוש שעושה אלוהים בכוחו.
השטן, המוזכר כאן אף הוא, יש לו תפקיד גם כן בספר ודמותו לעתים מכמירת לב. ייצוגו כיום של השטן הינו של הרע האולטימטיבי, אולם אצל סאראמאגו, אין הוא אלה דמות מראה של אלוהים: ".. כי הטוב והרע אינם קיימים כשלעצמם, אלא כל אחד מהם הוא רק היעדרו של האחר." (עמ' 12-13), ואם כך – כל העצמת כוחו של האל מכאן, תביא להגברת כוחו הנגדי של השטן!
בתמונה מצמררת אחרת מבקש השטן לוותר על הרוע הכרוך באיזו פעולה, ועל ידי כך מוותר על כוחו – אלא שאלוהים אינו מוכן, משום שבכך תקטן השפעתו על העולם.
אין רחמים באלוהים הזה, רק בבנו שנועד לשאת את הבשורה, ואת הצלב בדרך אל מותו.
את סיפור צליבתו של ישו הכרתי לראשונה דרך אופרת הרוק "ישו כוכב עליון" של רייס וובר, אופרת רוק שהתבססה על צורה קדומה יותר של סיפור ימיו האחרונים של ישו – הפאסיונים המפורסמים עוד יותר, של באך, אלה המכילים בתוכם טקסטים מן הברית החדשה, יחד עם כוראלים ואריות, שיהפכו את שמיעת הסיפור לקליטה יותר/ המפורסם והאהוד ביניהם הוא המתיאוס פאסיון – הבשורה על פי מתי.
לאורך כל הספר התנגנו באזני, לסירוגין, קטעים מתוך אופרת הרוק ומתוך ה"מתיאוס פאסיון" גם יחד, כולל טקסטים מדויקים שאני מכירה משתי היצירות שפתאום קרמו עור וגידים (כמעט) בספר.
הבשורה על-פי ישו  – חשיבותו בדרך הצגת הדברים, ב"הקטנת" ובהאנשת המיתוס, וכן בתיאור היפה ההופך לממשי את החיים בתקופה המתוארת.
מומלץ ביותר
הבשורה על פי ישו –ז'וזה סאראמאגו. תרגום (נפלא): מרים טבעון. הספריה החדשה (299 עמודים)
(פורסם ב – 11 יולי, 2010 בפורום הספרים של YNET)

דיון בפורום הספרים של YNET נערך ביום  4.9.2010

(O Evangelho Segundo Jusus Cristo – José Saramago)