תש"ח – יורם קניוק

תשחכשקראתי את "על החיים ועל המוות" של קניוק, חשבתי שבכך יסיים, ולא יכתוב יותר. משום שהיתה שם מין סגירת מעגל, שאחריה מה עוד יש לומר?

 אז זהו – שיש. ב-תש"ח , שאינו בדיוק ספר, או נובלה, אלא יותר ממואר, חוזר קניוק אל מלחמת העצמאות – והתפקיד שמילא בה.

 מתוך זכרונותיו, או אלה שהוא חושב שהם זכרונותיו, או גם וגם, מספר קניוק את סיפורו של הלוחם הפשוט, זה שעזב את הלימודים בגיל שבע עשרה וחצי, קצת קצת לפני הבגרות, ויצא להלחם.

 דרך סיפורו אנו מכירים את כיבוש ירושלים, ואת הרעב והמצור, כפי שחוו אותם האנשים והחיילים, את המוות שאינו מבדיל בין אמיץ לטיפש אלא רק, כמו ברולטה בקזינו, בוחר לו אנשים.

 סיפוריו מצטברים טיפין-טיפין לספור אחד עצוב וכואב, בלי הרואיות מרובה, בלי גיבורים הגדולים מן החיים. קניוק גם אינו מפחד להתעמת עם המושג "טוהר הנשק", ומספר על הרג בלתי מוצדק, על ביזה, על גירוש.

סיפור עצוב על מלחמה שאין בה טובים ורעים, אין בה צדק, רק חוסר ברירה; והרבה הרבה מוות, עצוב וכואב.

 ויש בו, בספר גזענות ולינץ', ונסיון להגן, וחוסר ברירה; ושוב כאב וצער.

 בשפתו המיוחדת והעשירה במיוחד, שאין פוגשים כמותה בימינו, פורש קניוק את סיפורה של המלחמה ההיא, שאחריה נהייתה לנו מדינה. מלחמה שאין בה יופי רק כיעור – כי זה דרכן של מלחמות.

 בסופו של הספר בא קניוק חשבון עם מפעלי ההנצחה למיניהם, ומבין השורות מבצבץ קניוק "הישן" בשפתו, בביקורתו ובעיקר בכך שאינו עושה חשבון לאיש.

מומלץ בהחלט.

תש"ח – יורם קניוק.  הוצאת ידיעות ספרים (190 עמודים)

(פורסם ב– 11 אוגוסט, 2010 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים