על מה אתם חושבים כשאתם חושבים על מורמונים?

כשאני שומעת את המושג מורמונים – עולים בראשי שני דברים – המקהלה הנפלאה של המורמונים (וגם משפחת אוסמונד) והפוליגמיה.

כמעט כל אדם שישאל על כך ישיב – ריבוי נשים; כי כן, הסרטים שראינו והספרים שקראנו, שהזכירו מורמונים, או היו על מורמונים, הזכירו כמעט רק עובדה זו, פוליגמיה.

אפילו בסרט "המכורים לזהב" ישנה אשה אחת הנוהגת כפי שנוהגים המורמונים, אלא שהיא לוקחת לה שני בעלים (לתדהמת כולם) משום שאם למורמונים מותר לקחת נשים רבות, למה שלה לא יהיו שני בעלים?

אבל זו רק הערת שוליים.

 האמונה המורמונית שהיא התפלגות מן האמונה הנוצרית, ומקיפה את כל תחומי החיים, ויש לה נביא משלה שגלה לוחות זהב ועליהם חקוקים החוקים המורמונים.. והם נדדו ובנו להם את ציון החדשה – במדינת יוטה.

ובשלב מסוים נאסרה עליהם הפוליגמיה, ובשלב מסוים הכריז מנהיג הכנסיה כי הפוליגמיה אכן אסורה. אלא שככל הנראה נותרו עוד קינים של מאמינים אדוקים החיים בקהילות קטנות וסגורות, ואצלם יש למלא את כל המצוות הראשוניות, כולל ריבוי הנשים.

 האשה ה-19 מתנהל בשני מישורי זמן – האחד תקופתו של בריגהאם יאנג (זה שעל שמו האוניברסיטה המורמונית), ואשה מס' 19, והאחר בימינו אלה, כאשר אשה מס' 19 של אחד המאמינים האדוקים ביותר, אלה החיים בקהילות נידחות וסגורות, נאשמת ברציחתו של בעלה.

 בריגהאם יאנג ואשתו מס' 19 – אן יאנג, הם דמויות אמיתיות; אן יאנג אכן עזבה את הקהילה וברחה מבעלה, והתפרסמה במאבקה כנגד הפוליגמיה; סיפורה וסיפורם של בני משפחתה שזור ברומן, ומציג את האווירה המקבילה בכל לאווירה השוררת בקהילה המורמונית הקנאית בימינו.

ג'ורדן סקוט, המספר, גדל באותה קהילה סגורה, ונזרק ממנה בנעוריו (נזרק ממש – נלקח לכביש הראשי ונעזב שם), משום שהחזיק בידה של אחותו למחצה בעת שיחה ביניהם (וזה אסור!)

יום אחד למד סקוט כי אמו, שמעולם לא היתה עמו בקשר לאחר שננטש, מואשמת ברצח אביו, והוא נדחף לפתור את הנושא, אולי משום שהוא חש כי בכך יחזיר לעצמו אותה.

 הספר נע ונד בין העבר להווה, כאשר העבר מאיר את ההווה, ומאפשר הבנה טובה יותר שלו.

 הספר פותח חלון ומבט לאמונה ולדרך החיים המורמונית, וכדרכם של רומנים היסטוריים טובים, מחיה תקופה שהיא כמעט נעלמה מעינינו. יש בספר הרבה מן האמונה הנוצרית / מורמונית, הרבה מן הלהט, הרבה מן הכריזמה האינסופית של המנהיג – ודרכם אפשר להבין קמצוץ מדרך החיים הזו.

 בקהילה סגורה כמו הקהילה המתוארת בספר, אין כמעט מגע עם החוץ, אין מידע על הנעשה בחוץ, ועל כן, גם הפרט שאינו בטוח באמונתו, אינו יכול לדעת כי "בחוץ" יש חיים טובים יותר (או פחות) משום שאין לו כלל מידע. בדרך זו – של ניתוק מן החוץ, שולטים המנהיגים, ויוצרים ומעצבים את עיקרי הדת והאמונה, כמו גם דרכי החיים של קהילתם.

 הספר מרתק לכל אורכו (והוא בהחלט ארוך – 560 עמודים) ומאיר עיניים ביותר.

 מומלץ בהחלט

האשה ה-19 – דיוויד אברשוף. תרגום (מצוין, כולל הערות שוליים מחכימות): אופירה רהט. הוצאת כתר. (560עמודים)

(פורסם ב – 23 אוגוסט, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(The 19th Wife – David Ebershoff)