מאז תחב לידי חבר את "רביעית רוזנדורף" שלו, ואמר לי – קחי, תקראי; לא. את לא צריכה להחזיר (וזה אפילו לא היה שלו) אני מאד אוהבת את נתן שחם. היכולת שלו לכתוב סיפור ולא לוותר על ה"מסביב": על התיאורים, על האווירה, על השפה; כל אלה הפכו אותו בעיני לסופר שנעים ורצוי לחזור ולקרוא בספריו.

 ב"לוח חלק" מתקרב שחם אל עצמו, חבר קבוץ, אמן, בערוב ימיו, שהשינויים העוברים על החברה סביבו – ההפרטה – אינם פוסחים עליו.

 חנן הררי (בן דמותו של שחם ?), צייר, מסיע חבר חסר רשיון נהיגה – רודי, לבקר חבר שלישי- ארנסט בבית החולים, משום שארנסט ורודי חברי ילדות, והם שלושתם מותיקי הקיבוץ. רעייתו של חנן – בהירה – מתעקשת להצטרף אליהם לנסיעה, ומתעקשת שלא לחגור חגורת בטיחות במושב האחורי.

סיבוב שנלקח לא נכון, או סתם חוסר תשומת לב "זורקים" את המכונית מן הכביש, ובהירה נפגעת קשה מכולם.

 סיפורו של "לוח חלק" עוסק בתקופת אשפוזה של בהירה בחדרי החולים המקומיים בקיבוץ, יחד עם זכרונותיו של חנן מחייהם המשותפים, ויחד עם ההתמודדות עם ההפרטה שנכפתה עליו, כך בערוב ימיו, והדאגות – מנין יבואו בדים וצבעים ומסגרות לתחביבו, שפעם אכן היה תחביב, והיום הפך למרכז רווח בפני עצמו, ועליו לכסות את כל הוצאותיו בעצמו.

 הפרטת הקיבוץ מלווה כרקע, כ- באסו-קונטינואו במוסיקה, את הסיפור ואת הזכרונות; את מקומם של המשפחה הגרעינית בקיבוץ של פעם, ושל היום. את הצער על עזיבת הבנים, מות החברים, מות האידיאלים, התפוררות החברה כפי שהאמינו שצריכה להיות.

 "עשרות שנים נמשכה הזליגה מן השיתוף המלא, הקנאי… – בימים ההם אפילו גרביים עברו מרגל לרגל.. ואולם אחת–אחת ובאין רואה נשרו מן השולחן הערוך הקיבוצי מצוות עשה ולא תעשה, ואט-אט החליק אורח החיים הנזירי לקומונה בי"ת, שבה צבירת הרכוש הפרטי .. לא נידונה כבגידה בעקרונות המקודשים. … ובמרוצת השנים, בלי להעמיד את השינוי הזוחל לבחינה מדוקדקת ולניסוח מחודש של האמנה החברתית של הקיבוץ, הגיעו הדברים… למצב הדברים הנוכחי, שבו שוב אין הקיבוץ נבחן על פי נאמנותו לעיקרון המכונן – מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו – אלא לפי יכולתו של המשק לשרוד במערכת כלכלית שאין בה חמלה כלפי בטלנים."  (ואולי אין בה גם חמלה כלפי אלה שהאמינו, והקימו וקיוו שעתידם מובטח לעתיד לבוא).

 אבל אין זה רק סיפורו של הקיבוץ ששינה פניו, אלא – בעיקר – סיפורם של אנשים שאהבו וחיו והצליחו לגשר על חילוקי הדעות ביניהם במשך כל השנים, ושמחלתה של האחת שליוותה את פגיעתה, הפכה את היחד הזה על פיו ושוב לא ישובו דברים להיות כשהיו.

את "רביעית רוזנדורף" אהבתי מצד המוסיקה; את "לוח חלק" אהבתי מצד החיים. החיים המוכרים לי, חלקם שחייתים בעצמי, חלקם מתוך הכרת חייהם של קרובי משפחתי שנשארו בקיבוץ, והקיבוץ לא נשאר אותו קיבוץ.

 וכמו שכבר אמרתי – את הכתיבה של שחם אני מאד אוהבת.

מומלץ !

לוח חלק – נתן שחם. הוצאת זמורה ביתן. (365 עמודים)

(פורסם ב– 27 אוקטובר, 2010  בפורום הספרים של YNET)