היפוכו של אחד – ארי דה לוקה

untitledהיכרותי עם ארי דה לוקה החלה עם קריאת הר אדוני , שהיה להיט ענק עם צאתו לאור, ולא בכדי – ספר יפהפה, מלא חמלה ואהבה.

מובן שכשיצא לאור אתה שלי שלו, מיהרתי וקראתי גם אותו, ואהבתי; קצת פחות, אבל אהבתי.

אחר כך הגיע לידי שלושה סוסים שבו כבר נהניתי בעיקר מהשימוש בשפה, מההיגדים המצויים בו, פחות מן התוצאה הכוללת.

 את היפוכו של אחד קניתי כבר מזמן, והוא עבר למדף הממתינים לתורם (או לפרוייקט של ורד) די מהר, כי תמיד הגיע משהו חדש יותר, מושך יותר..

 ובכל זאת – לפני מספר ימים הגיע סוף-סוף תורו של היפוכו של אחד, והאמת ניתנת להאמר כי אלמלא הכבוד שאני רוחשת לדה-לוקה, וחוסר הנעימות שלי בפני ספר – שאם כבר התחלתיו עלי לסיימו, ובעיקר – אורכו (או שמא קוצרו) של הספר – 152 עמודים בסך הכל, אלמלא כל אלה, כנראה שהייתי מוותרת.

 כי הספר – ספר המורכב מזכרונותיו של דה-לוקה מפרקים שונים בחייו, מכיל תיאורים חיים ומרתקים, אבל לא יוצר שום תמונה כוללת, שום עניין להמשיך ולהתעניין בפרק נוסף מחייו.

ההשוואה הבלתי נמנעת לאי סדר מוסרי של אטווד, שבו הפרקים השונים, כאילו סיפורים קצרים, יוצרים סיפור חיים שלם ומלא.. ובהיפוכו של אחד – אין, כאמור, סיפור שלם ומלא.

 התיאורים והדימויים, השימוש בשפה, כל אלה הופכים את הספר למפגן של כמעט זיקוקין די-נור מרהיב – שמששוקע העשן, לא נותר מאום.

 כמעט. סיפור אחד, זכרון אחד בכל זאת נשאר: מודעה שמעולם לא נשלחה – סיפור החיפוש אחר נערה אחת, שנתקל בה באחת ההפגנות האלימות, עת המשטרה הכתה בהם, במפגינים, והוא והיא נפגשו לרגע באיזו חנות – מחסה לרגע, ולאחר מכן הוא מנסח בלבו את המודעה כדי למצאה שוב, אך מעולם לא שולחה.

איכשהו הסיפור הזה נכתב כאילו אחרת, כאילו אם כל הספר היה נכתב כך, אולי היה בו עניין איזשהו.

למתעניינים בתולדות חייו של דה-לוקה – ספר זכרונות מימי נעוריו ובחרותו.

 השאר – יכולים לוותר

היפוכו של אחד – ארי דה לוקה. מאיטלקית: אורי ש. כהן. הוצאת הספריה החדשה. (152 עמודים)

(פורסם ב – 1 נובמבר, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Il Contrario Di Uno – Erri De Luca)

אלה יווניה קוראת ספרים