נחלה – רוזינה ליפי

nahala"בחדר הכניסה,פרחי הבר שסודרו בקפידה כה רבה בכד חרס על שידת עץ האלון הלכו ושמטו את ראשיהם, השירו עלי כותרת בקשת אצלני. לאורה צפתה בעלים הנושרים, ואז נכנסה למטבח החמים, המואר בשמש של אחר צהריים – ורוחש זבובים. על קשר השטיפה היו ערמות של כלים, בכל מקום היו פזורים צעצועים, סל של בגדים לגיהוץ ועוד סל לתיקון. מן החלון הפתוח נשיא צליל הסדינים המצליפים ברוח וטפיחה מלאה, רכה של אגס שנפל ארצה.
עוד טיפה של חדווה דלפה ממנה
." (עמ' 218)

נחלה היא מקום מגוריו, והדיר והרפת והלול הצמודים, ושטחי המרעה וגידולי השדה השייכים לנחלה, בין בצמוד, בין במרחק. נחלה מועברת בירושה מאב לבנו, ולעתים מתחלקים בנחלה בנים או בנות נוספים.

נחלה הוא סיפוריהן של נשים בכפר אחד בעמק בהרי האלפים האוסטרים, הקשורות זו בזו בקשרי משפחה, או חברות או שניהם; נשים החיות יום-יום ושעה שעה את מטלות הכפר והנחלה, ניהול החנות או בית הספר, וחלומותיהן על ה"דבר הנוסף" שנמצא מעבר.

מעבר נמצאים החיים, וההיסטוריה, ולפעמים הם מציצים – החיים – אל תוך הכפר הקטן; אנשים יוצאים ממנו למלחמה הגדולה (הראשונה) ואחר כך למלחמה הגדולה הנוספת, חלקם אינם חוזרים, חלקם חוזרים פגועים ופצועים. והחיים בתוך הכפר ממשיכים.

בקהילה קטנה ישנם סודות וישנם דיבורים, ואיש – ובעיקר אשה – אינם יכולים להסתיר את מעשיהם מן הכלל, והכלל – לעתים סלחני, לעתים לא במיוחד.

והחיים ממשיכים; בין קציר לשלג, עליה לנחלות גבוהות יותר למרעה, לידות ומיתות, המלטות וחליבות. כמעט אין זמן לחלום, כמעט אין חלום שמתגשם.

אבל הן ממשיכות לחיות, ולחלום, ולאהוב; להתחלק ביניהן במה שיש ומה שאין.

אין לך אדם שאין לו סיפור חיים מרתק, צריך רק למצוא מי שידע לספרו.
רוזינה ליפי מספרת את סיפורן של הנשים, בכפר אחד קטן, במשך מעט יותר מחצי מאה, והיא יודעת לספר סיפורים !

מומלץ ביותר ! ותודה למישי שסיפרה עליו כאן.

נחלה – רויזנה ליפי. תרגום (מצוין): אמיר צוקרמן. הוצאת עם עובד. (228 עמודים)

(פורסם ב – 11 נובמבר, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Homestead – Rosina Lippi)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *