תפילה לאוון מיני – ג'ון אירווינג

תפילה לאוון מיני

ג'וני וילרייט גדל בעיירה קרתנית משהו – גרייבסנד, אי שם בקרבת העיר בוסטון, למשפחת "אצולה" מקומית ששורשיה, מצד סבתו, מתייחסים לנשיא אדמס ולבאים ב"מייפלאואר".

 הסבתא, אשה כבודה ובעלת ממון, חביבה עלי במיוחד משום ש- :

"היא אהבה מאד לקרוא, ולדעתה הקריאה היתה המאמץ האצילי ביותר; לעומת, הכתיבה היתה בעיניה בזבוז גדול של זמן – התעסקות ילדותית, מלוכלכת יותר אפילו מציור באצבעות, אך הקריאה נחשבה מאד בעיניה; זו היתה, לדעתה, פעילות לא אגואיסטית, המרחיבה את הדעת ומעשירה את הרוח. היא בוודאי חשבה כי חבל שכמה טיפשים מסכנים נאלצו לבזבז את חייהם בכתיבה כדי שיהיה לנו די חומר לקריאה. הקריאה גם נותנת לאדם ביטחון בלשון ואף מלמדת אותו את לשונו – והלשון היא כלי הכרחי לכל אלה המשמיעים את הערותיהם באשר למה שראו בעולם."

 בתה של הרייט וילרייט, אמו של ג'וני – טאביתה – נכנסה להריון מחוץ לנישואין, בשנים בהן היה זה מאד לא מקובל, וילדה את ג'וני.

לא היה להם זמן רב להיות יחד, שכן במשחק בייסבול של הליגה הצעירה, כדור שנזרק על ידי אוון מיני, פגע בראשה של טאביתה והרגה.

"כשמישהי שאתה אוהב מתה, ולא ציפית לזה, אינך מאבד אותה בבת אחת; אתה מאבד חלקים ממנה, במשך תקופה ארוכה; כמו שהדואר מפסיק לבוא, והניחוח שלה הולך ונמוג מהכריות ואפילו מהבגדים שבארון ובמגירות שלה. אט אט, אתה אוסף את החלקים שלה שאינם עוד. וכשמגיע היום – כשחלק מסוים שלה שנעלם מנחית עליך את ההרגשה שהיא הלכה ולא תשוב עוד לעולם – בא אחריו יום אחר, ועוד חלק מסוים אחר, שאיננו."

אוון מיני – ילד שגופו סרב לגדול, וקולו הצורמני והרם לא התחלף מעולם, היה חברו הטוב של ג'וני וילרייט, לאורך כל השנים, והיה בן בית בביתו, למרות מוצאו הלא כל כך רם מעלה כמו של הוילרייטים.

אוון מיני האמין כי יש סיבה לכל דבר, לגודלו הזעיר, לקולו המוזר, להיותו כלי בידי האלוהים בהריגתה של אמו של ג'וני.

"אוון מיני האמין שהמושג 'צירוף מקרים' הוא מפלט שטחי ואווילי שמחפשים להם אנשים שטחיים ואוויליים שאינם יכולים להשלים עם העובדה שחייהם נשלטים בכוחו של תכנון נשגב ונורא – רב עוצמה ואדיר תנופה… "

אוון מיני ראה את יום מותו בחזיונות שונים, וידע דברים שאנשים אחרים לא ידעו.. ג'וני מאמין שאוון מיני הוא בן האלוהים, או לפחות כלי בידיו.

 הספר כולו הינו סיפור התבגרות (עוד רומן התבגרות) באמריקה השמרנית של תקופת מלחמת וייטנאם, ומטבע הדברים מכיל ביקורת מוצנעת יותר או פחות על השמרנות הצפון אמריקנית, על הצביעות של מנהיגים, על הדת והאמונה המלווה אמריקנים רבים בכל מעשיהם, וכמובן ביקורת רבה על מלחמת וויטנאם ועל חלקה של אמריקה בה.

בארץ שסועה בין חובת הגיוס, למתנגדי המלחמה, הנוקטים צעדים יצירתיים יותר או פחות במחאותיהם, ארץ המלווה בכל שנה יותר ויותר ארונות חיילים צעירים לקבורתם, ארץ בה אמהות ששכלו את בניהן פועלות כנגד עמדת הממשל, מתוך הכרה גמורה בצדקת דרכן; כך "גברת הויט היתה האדם הראשון שאני זוכר, שאמרה כי למתוח ביקורת על נשיא אמריקני מסוים אינו מעשה אנטי אמריקני; שלמתוח ביקורת על מדיניות אמריקנית מסוימת – אין זה מעשה אנטי-פטריוטי; ושמי שחולק על מעורבותנו במלחמה מסוימת נגד הקומוניסטים – אין פירושו של דבר שאותו אדם מצדד בקומוניזם."

ארץ זו היא התפאורה לסיפורם הכל-אמריקני של ג'וני וילרייט ואוון מיני.

 הספר מומלץ למדי, כשאר ספריו המצויינים של ג'ון אירווינג, בהסתייגויות הנוגעות בעיקר לרמת התרגום (בלתי נאותה), להגהה רשלנית ובעיקר למחסור ניכר בהארות / הערות ואף מראי מקום במקרה של ציטוטים. נדמה גם כי הספר מדבר בשפה שהיא ברורה למדי למי שנולד וגדל בארה"ב ופחות לאלה ששפר עליהם מזלם לחיות במדינות אחרות.

תפילה לאוון מיני –ג'ון אירווינג. תרגום: משה זינגר. הוצאת זמורה ביתן. (605 עמודים)

 (פורסם ב– 31 דצמבר, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(A Prayer for Owen Meany – John Irving)

אלה יווניה קוראת ספרים