עיניים של טוארג – אלברטו וסקז-פיגרואה

עיניים של טוארגעל מה אתם חושבים כשאתם חושבים על אפריקה?

על פילים וג'ירפות? על אנשים כהי עור? על סוונות וג'ונגלים?

ואולי על יבשת שחולקה למדינות בסרגל, פסים לאורך ולרוחב, על ידי הכובשים האימפריאליסטים הלבנים?

 ועל מה אתם חושבים כשאתם חושבים על ראלי דקאר? על מרוץ מכוניות מרהיב עם מצלמות מלוות? על הרפתקה מרהיבה ל"גברים אמיתיים"?

ואולי על זיהום וניצול מדינות עניות ביותר?

 שבטי הטוארג הוא שבטי רועים נודדים המתגוררים בעיקר במדבר סהרה; גאסל סאיה, בנו של גיבור עממי טרגי, שמת זה מכבר ומשפחתו נאלצת לנדוד לפינה נידחת כדי להמשיך ולהתקיים.

הם מצליחים, במאמץ אדירים, לחפור לעצמם באר המספקת את צרכיהם בצמצום, ולחיות על משאבים דלים ביותר.. עד שיום אחד מגיע אליהם, בטעות, נהג אחד מכלי הרכב המשתתפים בראלי דקאר.

 והנהג הזה, המתיחס לתושבי המקום כאל ברברים חסרי תרבות וחסרי חשיבות (כי הרי מה חשיבותם של כמה בדואים עניים החיים בפאתי עולם?) ושופך שמן לתוך הבאר, זו שחפרוה בקושי, זו שבלעדיה אין להם חיים.

 מכאן, כמו בפארסה כתובה היטב, מתחיל הסיפור; הנהג הפוגע הגיע בטעות, משום שהמפות היו מוטעות, ולאחריו מגיעים עוד נהגים, הנלקחים – כולם – בני ערובה, עד שיוסגר הנהג הפוגע ויוענש על פי מנהגי המקום.

 "המוות הוא קודם כל אשה, וככזה, קפריזי. לעתים קרובות מדי היא קוצרת בבריאים ובחזקים.. ופעמים אחרות, ללא כל סיבה נראית לעין, היא חובקת את ידיה במקום לבצע את מלאכתה נאמנה.

הרע מכל במות הוא שהיא בזה לאוהביה ולשונאיה במידה שווה.

הרע מכל במוות הוא ששום בן אנוש לעולם לא יצליח להבין את חוש ההומור החולני שלה."

 המאבק בין העולם המודרני, המפונק, רודף התענוגות והריגושים, לבין האנשים ה"פשוטים", החיים על-פי מסורות עתיקות, מסתפקים במועט, ובדרך כלל אינם נחשבים כלל בעיני העולם ה"שבע", המאבק הזה מטה את לב הקורא(ת), באופן טבעי, לטובת האנשים הפשוטים.

 המסר – פשטני למדי, והוא חוזר על עצמו פעם אחרי פעם, בכל פעם מ"פיה" של דמות אחרת, וחוזר על משפחת הטוארגים.

האהדה לא יכולה שלא להיות נתונה להם, שכל רצונם להמשיך בחייהם, כפי שהיו, עד שהתערב בהן האדם הלבן, ממש כמו שעשה, בקנה מידה גדול בהרבה, בכל היבשת.

 ואף על פי כן, למרות הסיפור הפשוט עם ה"טובים" וה"רעים", עם הקידמה מול הפשטות, אי אפשר שלא להסחף בעלילה, ובסיפור, ואי אפשר שלא לתהות האם החיים הפשוטים והמסורתיים אינם עדיפים על פני רדיפת תענוגות ריקניים.

וזה כנראה מה שישאר לי מן הספר הזה, הרבה אחרי שאשכח את תוכנו.

הספר מומלץ בהחלט לקריאה.

 ותודה לשולה שהמליצה

עיניים של טוארג – אלברטו וסקז-פיגרואה. תרגום (משובח): מרינה גרוסלרנר. הוצאת כנרת זמורה ביתן. (300 עמודים)

 (פורסם ב – 26 ינואר, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(Tuareg – Alberto Vazquez Figueroa)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *