לימבו: בתיאולוגיה הנוצרית הקתולית – שפת הגיהנום; התחום שבין גן עדן לגיהינום, בו שוכנות הנשמות שמתו לפני הטבלתן לנצרות. הן אינן זכאיות לגן עדן, אך גם אינן נידונות לגיהינום.
וכך אני, על הסף, כל הזמן על הסף. מזכירה לעצמי למנות, כל יום, את החסדים הקטנים – אני בחיים. אני בביתי. כולנו יצאנו בלי פגיעה בגוף. מתישהו ישובו בני משפחתי לביתם. מתישהו ישובו כל החטופים (הם מוכרחים לשוב).
ואז, לתוך רשימת החסדים, מתגנבים המתים, מתגנבות השמועות, מתגנבים הסיפורים. אני עוצרת אותם, ככל שאני יכולה.
אני לא יכולה תמיד.
אני מוחקת אנשים מרשימת חברי בפייסבוק. אני מבקשת מאנשים מסביבי שלא ידברו על ידי על הרוע, שלא יפיצו שמועות.
קצת אחרי השבעה באוקטובר, 2023, כשהבנתי ש"ספרים רציניים" יקשה עלי לקרוא, כאלה עם משלב שפה גבוה, עם עלילה לא לגמרי ליניארית, כזו ש"קופצת" בין זמנים, כאלה שדורשים ממני יותר מאשר זכרון קצר מועד, עברתי, באופן כמעט מוחלט, לספרים שאני מכנה Guilty Pleasure. כאלה שאפשר לקרוא, להפוך דפים בשטף, להתענג, ואחר כך לשכוח.
מאחר שקראתי כבר את הטרילוגיה הראשונה בסדרת "דרקונים בשמי סיאטל" (בהמשכים, כמובן, כי לא כל הספרים תורגמו ויצאו לאור יחדיו), ומאחר ששניים מן הטרילוגיה השנייה כבר יצאו לאור, הרי שבכל פעם שנכנסתי לאחת מחנויות הספרים הדיגיטליים, רפרפתי גם על השניים האלה, והזכרתי לעצמי, שוב ושוב, שעלי לחכות לספר השלישי. כדי שפעם אחת אוכל לקרוא ברצף מן ההתחלה ועד הסוף.
השנה הזאת שהחלה בתנופת קריאה מרשימה למדי, הסתיימה בספרים ש"נגררים ונגררים". היו בה לא מעט ספרים מצויינים, ובסופה עברתי אל הקריאה הקלה-קלילה, ברוב המקרים.
סה"כ קראתי השנה 69 ספרים (ועוד הטרילוגיה השנייה בסדרת דרקונים בשמי סיאטל , שאני נמצאת בשלהי הספר השלישי שבה, והביקורת תתפרסם על שלושתם יחד), מתוכם 25 ספרי מקור, שלהם מוקדשת רשימת בחירה נפרדת, בתום השנה למנייננו, 37 ספרים מתורגמים ו- 7 ספרים שנקראו באנגלית, כאלה שממש, אבל ממש חבל שלא תורגמו, וכנראה לא יתורגמו.
כרגיל היו יותר ספרים מאשר המספר הקבוע – עשרה ספרים נבחרים – ולכן צמצום הרשימה היה קשה עד מאד. החלטתי להתייחס לשני ספריו של ג'אספר פורד ביחד, בהיותם השניים האחרונים בסדרת ת'רזדיי נקסט (אל תחמיצו את כל הסדרה הכה החכמה), כמו כן, מתוך ספריה של קוני וויליס החכמה והמופלאה, בחרתי רק את הרומן, והשארתי בצד את שתי הנובלות, הראויות לא פחות להכלל ברשימה הזו, אבל אם אתן לסופרת אחת יותר מספר אחד, השאר ישאלו, ובצדק גמור, מה איתם.
אז הנה הם – עשרת הספרים הכי טובים, מתוצרת חוץ, שקראתי השנה (הסדר, על פי מועד הקריאה, ואין לו שום משמעות מעבר לכך):
הקדימונים לספר הזה הבטיחו ספר מתח. לא כל כך אופייני לאנקוויסט. המתח, אם בכלל, מופיע לאחר כשמונים אחוזים מן הספר (קינדל סופר באחוזים, אם ארצה), כך שמתח אין כאן באמת, מה גם שהחלק הזה, המוקדש לפשע ופושע, מתחיל ומסתיים במהירות, והעניין נפתר לגמרי.
אבל הספר עוסק בעניינים אחרים לגמרי.
אצל אנקוויסט, כמו אצל אנקוויסט, יופיעו המוזיקה והשכול, שלובים בחלקם, מופרדים בחלקם, והם הרקע והסיפור, כשסיפור המתח הנזכר לעיל, הוא רק תבלין קטן ולא לגמרי משמעותי, ואולי שימש רק כדי לאחות את כל חלקי הספר, ולהוסיף עלילה כלשהי לסיפור האמיתי, הנרמז לאורך כל הספר ולעולם אינו מפורש לקוראת. היא, הקוראת, כבר תבין.
המסמך הזה התחיל מכמה דברים שכתבתי בממ"ד, בשבת של ה- 7.10.2023. חשבתי שזה עניין של כמה שעות; בכל זאת, בדרך כלל שוהים בממ"ד שעה, או אפילו פחות, ובימים מתוחים במיוחד נשארים באזור הממ"ד, בבית, שאפשר יהיה לזנק מיד אם יש עוד אזעקת "צבע אדום" ותיכף יהיו רקטות.
אבל השהות התארכה והתארכה, וכבר הבנו שאנחנו נשארות בממ"ד כמה וכמה שעות, אז כתיבה היא סוג של תרפיה וגם דרך למלא את הזמן.
יש מן המנחם והמוכר בקריאת ספריה של אגתה כריסטי; בין אם קראת ספר אחד שלה, או ספרים רבים, הרי שאת גיבוריה את כבר מכירה, בין אם זוהי גברת מרפל הקשישה וסביבתה הכפרית, או הרקול פוארו, הבלש הבלגי בדימוס, המקורב לכל חוקרי המשטרה באירופה, ועל כן מוצא עצמו מעורב בכל מיני מקרי רצח המתרחשים, הפלא ופלא, בדיוק כשהוא נמצא באזור. את גם מכירה את אתרי ההתרחשות, תמיד סביבה סגורה ומבודדת, תמיד קבוצת אנשים שאחד או אחת מהם ירצחו, וברור יהיה כי. הרוצח או הרוצחת יימצאו ביניהם, תמיד תחסר לך פיסת מידע מסוימת כדי שתוכלי להצביע על הרוצח, פיסת מידע שכמובן תהיה בידי הגיבור/ה, ובכלל, תמיד תתענגי על הקריאה בספר מהחל עד כלה.
מובן שיש בין ספריה מפורסמים יותר, שאף זכו למספר תרגומים ואף לעיבודים לסרטים, וכאלה הנחבאים אל הכלים יותר, חלקם מרתקים לגמרי וחלקם נינוחים, אבל לעולם לעולם לא תשתעממי בעת קריאתך.
הנובלות, הסיפורים והספרים הקצרים של קוני וויליס, כמו חלק מן הרומנים שלה יהיו בהם תמיד רוח טובה, אהבה, הומור, ובכלל תחושה נעימה וקריאה מהנה ביותר.
גם Take a Look at the Five and Ten עונה בדיוק על כל ההגדרות שלעיל. קריא, חכם, מהפך דפים ומענג.
גם בספר הזה חוזרת וויליס אל חג המולד, שנראה שהיא אוהבת במיוחד, גם כאן יהיו איש צעיר ואשה צעירה שיתאהבו האחד בשניה, אבל יקח להם קצת זמן עד שיכירו בכך, והספר נסגר כשעל שפתי הקוראת חיוך.
אוֹרי, גיבורת הספר והמספרת, היא בתו החורגת של דיוויד שהיו לו לפחות חצי תריסר נשים, ולכל ילדיהן הוא מתייחס כאילו היו ילדיו, ולכל קרובי המשפחה של נשותיו לשעבר, כאילו היו קרובי משפחתו, גם אם הנישואין ארכו שנים מועטות בלבד, והוא נוהג להזמין את כל קרובי משפחתו המורחבת, המתגוררים בסמוך, לארוחות החג החל מחג ההודיה, דרך חג המולד, ועד ערב השנה החדשה.
